27 ביוני 2014

שר"פות, גזענות וגרמנות


"בימים האחרונים מתחוללת סערה בקרב העובדים במחלקת היולדות בבית החולים "איכילוב". אישה בחודש התשיעי להריונה ובעלה, הגיעו לבית החולים כשהאישה כורעת ללדת. במחלקה ניגשה לטפל בהם מיילדת יוצאת אתיופיה. כשהזוג רואה אותה הם סירבו שהיא תטפל באישה. הם קראו לאחראית המשמרת, ועל פי עובדים שנכחו במקום - הזוג אמר לה: "אנחנו לא מוכנים שהשחורה הזאת תיילד אותה". האחראית בתגובה קראה למיילדת אחרת."
כך דיווחה בשבוע שעבר תחנת גלי צה"ל והארץ לא רעשה. נדמה שלמעט תחנת הרדיו הזו, כלי התקשורת שמרו על דממה. בטח משום שהיו עסוקים בחיפושים אחרי התלמידים הנעדרים ובליווי כוחות הצבא בפעלם. אחרי הכל, איך אפשר להשוות  בין מיילדת ממוצא אתיופי ובין צרכי ביטחון האומה?

לכאורה זה סיפור על זוג גזענים ישראלים. מה כבר אפשר ללמוד מהם?  שני מנוולים, וזהו.
אז זהו, זה לא זהו. גם לעזוב את ה"אחראית" המתוארת בכתבה אסור. זו שנכנעה לגזענות והחליפה מיילדת לבקשת המנוולים. כי לפעמים הש.ג. כן אשם. והאחראית הזו התנהגה באופן בלתי אחראי לחלוטין.

איכילוב מגיב

אבל הדובדבן שבסיפור היא  תגובת בית החולים הממשלתי/עירוני: "אין אנו מחנכי החברה הישראלית על כל גווניה ומורכבותה. זהו המקרה הראשון בו נתקלנו בתגובה גזענית כל כך בוטה. התגובה הספונטנית של הצוות הייתה סבירה לאירוע הבלתי צפוי. בעקבות האירוע ניתנו כבר למחרת הנחיות ברורות לצוות כיצד להגיב בחריפות, אם תישנה התנהגות דומה בעתיד".

מה ההנחיות? זה נשאר עלום. וחשוד. כי אם האחראית התנהגה באופן סביר, כך מנהליה, מה הבעייה? נניח שהבוקר נכנסת יולדת והיא נתקלת במיילדת אתיופית ומתחילה לצרוח.  מחליפים את המיילדת או מרחמים על היולדת והעובר ונכנעים לגזענות? מנכ"ל משרד הבריאות, כמתבקש,  היה מאוד נרעש ותקיף  נגד הגזענים. אבל משנשאל מה יעשה השיב כי נראה לו מוגזם "להוציא הנחיות לבתי חולים להתנהג כמו בני אדם". אבל בני אדם, מתברר מהאירוע באיכילוב, נכנעים למופע בוטה של גזענות.  

בין גזענות והפרטה

וכך יהיו פני הדברים  אם משרד הבריאות והממשלה ימשיכו לתת למנהל איכילוב, גבי ברבש (שגם הוא נרעש), לצבי רוטשטיין, מנכ"ל שיבא ועוד לכמה כמותם להמשיך בדרכם האידיאולוגית הקלוקלת.
נעבור לעולם לגמרי אחר. זה העולם שברבש, רוטשטיין ואחרים דוחפים אליו. עולם הרפואה הפרטית במתקנים ציבוריים – השר"פ. בעולם הזה למטופל יש זכות על בחירת מטפלו. והוא יבחר  באמצעות כספו את הרופא המטפל, את המיילדת, ואת טכנאית הא.ק.ג.. ובאופן פלאי לא יהיו שם שחורים, עובדים ממוצא שמי, נכים.  הולך?

לפני כמה שנים פגשתי ביהודי צרפתי שחש שמשהו רע קורה למדינתו. בבתי חולים שם החלו מוסלמים לדרוש שיטופלו רק בידי רופאים ממין זכר, ואסרו על רופאים גברים לטפל בבנות זוגם ובבנותיהם.  מטעמי דת, כמובן. בעוד כמה שנים, אמר האיש, והזכות לבחור תשתכלל:  אני לא רוצה רופא יהודי, יטענו פציינטים.

ההפרטה בבתי חולים לא יוצרת גזענות. היא רק תאפשר לה לפרוח. ברבש וחבריו לא מעלים על דעתם שהם יבחרו את פקיד משרד הפנים שנותן להם דרכון. אבל לבחור מיילדת, רופא? זה תקין לחלוטין.

ברבש "לא מחנך את החברה". אבל למעשה, מי שנכנע לגזענים במהלך טיפול בבית החולים  בטענה ש"זה סביר" עוסק בחינוך ומלמד את לקוחותיו שהתנהגות כזו נסבלת.
20.6.2014
(המאמר פורסם ב"ידיעות אחרונות" ב – 24.6.2014)

נ.ב. ועדת גרמן מדווחת



אורח מהמאדים אם היה מופיע כאן וקורא את דו"ח ועדת גרמן לעתיד מערכת הבריאות היה שואל: נו, אז מה ההבדל? במה העתיד, בהנחה שההמלצות יתממשו, יהיה שונה? והתשובה היא שאכן כמעט ולא יהיה שינוי.  די מפתיע בהתחשב שחכמי הדור ישבו על המדוכה שנה שלמה, למדו וכתבו ולבסוף זה נגמר עם עוד מיליארד שקל, פוליסה רבע אחידה לביטוח פרטי וכאילו העדפה לחולה ישראלי על חולה תייר מחו"ל.

מה שמשתמע מההמלצות האלה הוא שהמצב בסדר. ואכן דו"ח אירגון ה – OECD מלפני כמה חודשים נתן למערכת הבריאות בישראל ציון מעולה בהשוואה למדינות אחרות באירגון.

זה, בערך, מה שחשבו בפינלנד על מערכת החינוך שלהם. שנים הם הובילו בכל ההשוואות הבינלאומיות. עד שבשנגחאי ובסינגפור ובהונג קונג למדו לפתור חידות – ופינלנד החלה מידרדרת בסולם.  כמו ספרד בכדורגל.

איפה הרופאים והאחיות?


מהיכרות עם חברי הוועדה אפשר לדעת שהם לא באמת חושבים שהמצב בסדר. למעט הארכי ימניים יוג'ין קנדל וקובי גלזר כמעט כל חברי הוועדה סבורים שצריך עוד כמה אלפי אחיות, עוד כמה אלפי מיטות, עוד כמה מאות רופאים ועוד כמה מיליארדים של שקלים כדי שבעוד חמש שנים העסק יתפקד טוב. אבל בהבלים האלה לא עסקו. מה זה עוד רופאים, אחיות ומיטות מול תיקון פוליסת ביטוח פרטית?

ובקצרה: ועדת גרמן לא עשתה עבודתה נאמנה. מרוב התקוטטות פנימית שכחו את העיקר והתעסקו בטפל.

אבל הם פסלו את השרות הרפואי הפרטי (שר"פ) יאמר האזרח המודאג בעל הרגישות החברתית. וזה כבר משהו, לא?
הנה סיפור מהחיים. י"ב אובחן עם בעיות זרימה בליבו. הקרדיולוג המליץ על צינתור. י"ב רץ לשר"פ והשיג תור בתוך שבוע אצל הרופא המצנתר שביקש. הוא התבקש להגיע יום לפני הצינתור המיועד,  אלא שעד אז לא הספיק לסדר את הניירת.

כמה כסף פרטי יש בשר"פ?


במשרד השר"פ, ללא הניירת, הפקיד י"ב שיק על סך 65,000 שקל. בערך 43,000 מזה יועדו לבית החולים והשאר הוא תשלום עבור החלק ה"פרטי" של הטיפול. במשך היום הגיעה הניירת מקופת החולים, השיק הענק בוטל ובמקומו שילם י"ב 5,000 שקל "השתתפות עצמית".

מה אנו למדים מהסיפור הזה? שצינתור פרטי עולה 65,000 שקל שמתוכם  60,000 שקל שולמו בכסף ציבורי. שר"פ בישראל הוא הבלוף מספר אחת במערכת הבריאות. אין בישראל שירות פרטי אמיתי שמשולם בכסף פרטי.  

אז נכון שהמדינה לא מאפשרת לי"ב לעשות צינתור פרטי בכסף ציבורי באיכילוב. אבל היא מאפשרת לו לעשות צינתור פרטי בכסף ציבורי בהדסה, בשערי צדק, במדיקל סנטר, באסותא ובשאר בתי החולים הפרטיים.

לכן, כאשר גרמן פסקה שלא יהיה שר"פ היא עשתה חצי עבודה. השר"פ שהיה נשאר. וכמו היום גם בעתיד,  הציבור יממן את התענוג הפרטי הזה. אין, לא היתה, ולא תהיה בישראל רפואה פרטית על אמת. כלומר שאדם פרטי שנזקק לצינתור ילך לבית חולים פרטי, ישליש 65,000 שקל מכספו וייהנה משרות פרטי. בישראל, כמו בישראל, הכל בלוף.
אגב, יש לי מכר שבכל שנתיים עושה צינתור "פרטי" שכזה. כדי להיות בטוח שהצנרת בלב פועלת כמו שצריך.

אתם משלמים.