נוהגים אצלנו לדבר הרבה בזכות
ה"תחרות החופשית" ומבלבלים בין תחרות לבין חופשית. בכל העולם יש מעט
מאוד מקומות שבהם חופשי משמעו גם תחרותי.
אפילו במעוז הקפיטליזם, בניו יורק, כמה ספקי חשמל יש? אחדים. על פי רוב חופשי פירושו קרטליסטי עם קבוצה קטנה של
יצרנים/ספקים. כדי שתהיה תחרות – יעד בהחלט רצוי – החופשי כמעט ולא רלוונטי. מה
שמתבקש הוא דיון בשאלת שיטות העבודה.
אם מבינים שנגזר עלינו לחיות במשטר שבו
בכל מוצר או שרות אין תחרות של ממש, ואם מבינים שאין כל תועלת בניסיונות לתמרן את
המגזר העיסקי בהגבלות שונות ומשונות כמו האיסור על תאגיד בנקאי להחזיק תאגיד לא
בנקאי, אבל מותר או אסור לתאגיד לא בנקאי להחזיק בנק; דוגמא אחרת לחברת דנקנר אסור שיהיו חברות נינות
או שטויות אחרות מהסוג הזה. אם מבינים שכל ההגבלות האלה רק מפרנסות לוביסטים
ועורכי דין – אפשר לעבור לשלב הבא:
1.
לאסור ל"התחתן
בתוך המשפחה". זה אומר שאם אריסון היא בעלת מניות בבנק הפועלים אז לבנק
הפועלים אסור לתת אשראי או לקנות בניין מכל עסק אחר שבו יש לאריסון מניות. ואם
שופרסל רוצה לרכוש ביטוח לחנויות שלה אז בבקשה – מכל גוף העוסק בכך למעט "כלל
ביטוח" כי יש להם בעלים משותפים.
2.
בכל תאגיד
ציבורי וכן בתאגיד פרטי שמחזורו מעל 100 מיליון שקל לשנה, ימונו שליש מחברי
הדירקטוריון על ידי ועדה ציבורית ולא על ידי בעלי המניות. לצד חובות הדירקטור
לטובת התאגיד תחול חובה לדווח בכל מקרה שבעלי המניות והדירקטורים מטעמם ינהגו נגד
טובת הציבור.
3.
פער השכר בכל
תאגיד לא יעלה על 1 ל 10. כל תשלום מעל לפער הזה לא יוכר כהוצאה עיסקית ויחויב בנוסף
בקנס בגובה ההוצאה העודפת. בונוסים יוכרו כהוצאה רק אם יהיו בסכום אחיד לכל עובד.
4.
כל גוף המוכר
מוצר או שרות יחויב לעשות זאת במחיר אחיד.
לא תותר אפליית מחיר בין קונים. יבואן רכב שמוכר לממשלה או לעמותה מכונית פלונית
במחיר מסוים ייאלץ למכור אותה באותו מחיר לכל אדם אחר.
5.
בתאגיד ציבורי
ובתאגיד פרטי שמחזור המכירות שלו מעל 100 מיליון שקל לשנה לא תותר העסקת קרובי
משפחה.
