לא כצהלתה

צהלות הגיל(ה) שנשמעו מלמדות, יותר מכל שיעור בכלכלה, על שטיפת המוח שחכמי הכלכלה – מפרופ' איתן ששינסקי והלאה דרך מיטב הפרשנים והמגיבים – הצליחו לעשות לציבור בפרשת "המונופול האימתני".

דייויד גילה, הממונה על ההגבלים העסקיים, הודיע לבעלים של שדות הגז תמר ולוויתן על כוונתו להכריז עליהם כמונופול. בכך נסוג מעמדה קודמת שלו שאיפשרה להם לפעול במשותף ובלבד שימכרו שני שדות אחרים, קטנים בהרבה.  למשמע הודעתו של גילה פצחו המומחים במצהלות על שבירת המונופול ובלה-בלה אינסופי.

ראוי להתחיל את העניין עם ים תטיס. זהו שם משותף לשדות גז טבעי שהתגלו בים מול חוף אשדוד ב – 1999 והחל לספק גז טבעי ב – 2004. לפני שנים אחדות הפך ים תטיס למונופול לאחר שמצרים הפסיקה מכירת גז טבעי לישראל. מעניין, אך אף אחד לא בכה על מונופול "ים תטיס", ובצדק.

הצדק לא נובע מכך שמונופול הוא מצב רצוי. הצדק נובע מכך שאי אפשר בלי המונופול והשאלה המרכזית היא איך מתמודדים איתו. בענין ים תטיס התמודדו איתו באמצעות העמדת קונה יחיד מול יצרן מונופולי. חברת חשמל מול ים תטיס.

המונופול שהיה

מאגרי ים תטיס נגמרו וכעת מגיעה רוב האנרגיה ממאגר תמר שנמצא בשליטת דלק (תשובה), נובל אנרג'י האמריקאית וחברת רציו – השלישיה ששולטת גם  במאגר שהתגלה, אך טרם פותח – לוויתן. אם לממשלת ישראל היה שכל – ואין ולא היה לה – היא היתה אוסרת על יצוא גז ומעמידה מול בעלי הזיכיון קניין יחיד – חברת חשמל. לבעלי הזיכיון לא היתה ברירה, והם היו נאלצים למכור במחיר סביר, כמו שהיה המחיר של הגז שהופק על ידי ים תטיס.

עכשיו קפץ הממונה על הגבלים עסקיים והוא מאיים על המונופול. תגובה הגיונית בהתחשב בכך שהממשלה גם התירה יצוא של גז, וגם מאפשרת למונופול למכור לגורמים שוליים בישראל, בנוסף לחברת חשמל. אם היו אוסרים יצוא, ואם הממשלה היתה מעמידה מול המונופול קניין אחד – נניח חברת הגז הממשלתית, לישראל היה גז זול, בשפע ולעשרות שנים.

מה יקרה עכשיו?

יש כמה אפשרויות. הראשונה, שהממשלה תקבל שכל. אבל זה מעט מרחיק לכת כשמדובר באנשים ששמם הוא בנימין נתניהו (ראש ממשלה ושר אוצר) וסילבן שלום (שר אנרגיה). ומה שמעניין הוא שישראל נמצאת עכשיו בעיצומה, של מערכת בחירות בישראל ואף מפלגה גדולה – לא מפלגת העבודה, לא ישראל ביתנו, ולא הבית היהודי – לא פוצה פה ומביעה עמדה כלשהי למעט צהלות הגיל(ה).

האפשרות השנייה היא שגילה יודיע למונופול תמר-לוויתן שעליהם למכור אחד משדות הגז או – מה שבעצם יהיה אותו דבר – שיחלקו את הבעלות ביניהם כך שאחד יקבל את תמר והשני את לוויתן. או, וגם זה רעיון אווילי שעלה, שכל אחד מהשותפים ימכור בנפרד את הגז לפי חלקו במונופול. כך עשה גילה בענף המלט כשהכריח את המונופול - נשר - למכור אחד ממפעליו. דלק (תשובה) כבר הודיע שהוא מסכים ובלבד שהוא יישאר בעלים של מאגר לוויתן – השדה הגדול יותר. מה שמלמד כי זו הצעה גרועה.

כי, על אמת, אין הבדל של ממש בין מונופול ודואופול ועל כך עמד גם ששינסקי. תחרות בין מעטים – ראו הבנקים – היא מצג שווא: בלוף של התנהגות מתואמת גם כאשר התיאום נעשה שלא בהחלטה משותפת. בשביל מצג שווא בתחום הגז כל התרגיל לא ראוי.

התועלת הנלווית

אבל יש בו תועלת לוואי לא צפוייה. כבר נודע כי הממשל האמריקאי ביקש להבין מדוע אנחנו משחקים בקניין של תאגיד אמריקאי בשם נובל אנרג'י. אז אם יתפתח כאן איזה סכסוך קטן, זה יהיה נחמד. מי יודע? אולי בגלל הרווחים של נובל אנרג'י נשיא ארה"ב לא יטיל וטו על הצעת ההחלטה הירדנית/פלסטינית במועצת הביטחון של האו"ם?

ויש עוד תועלת נלווית להחלטה הזו. מן הסתם בעלי הזיכיון בגז טבעי ילכו לבתי משפט. ואז, אם ירצה השופט, ואם ירצו עורכי הדין המתפרנסים משטויות כאלה, יימשך  התהליך המשפטי שנים. ואולי אפילו עשרות שנים. ואז אף אחד לא ייגע בשדה הגז לוויתן – זה הגדול שהתגלה וטרם פותח. והגז הטבעי לא יופק ויישאר בבטן הים התיכון עוד כמה שנים טובות. כי זאת לדעת ולראיה  רוסיה: משאבי טבע הם קללה, לא ברכה.

והאפשרות השלישית, שהממונה על ההגבלים העיסקיים יבין שהוא עלה על דרך חתחתים ויכריז עליהם – בעלי זיכיון הגז על תמר ולוויתן – מונופול תחת פיקוח. לא נשכח כי בכל מצב עתידי לוויתן תהיה מונופול כאשר מאגר תמר יסתיים כמו שאזל הגז במאגרי ים תטיס. ממונופול ההפקה וההולכה ליבשה של גז אי אפשר להימלט.

זה יחייב את הממשלה להטיל פיקוח על המחיר. פיקוח על המחיר הוא קל במקרה הזה: המוצר הוא אחיד, וועדת ששינסקי כבר קבעה את הרווח הראוי מהיבט המיסוי.  מזה קל מאוד לגזור את המחיר לליטר גז טבעי.

לכן ברור שזה מהלך כל כך פשוט ונכון שסביר שלעולם לא יתרחש.  כי ממה יתפרנסו עורכי הדין? ומה יעשה שר האנרגיה? 

שתפו: