בשיחה עם איש האוצר לשעבר, ירום אריאב, על תכנית נתניהו למע"מ אפס על
מוצרי מזון בסיסיים, אמר/שאל מוטי קירשנבאום (ערוץ 10) כיצד זה שבארצות הברית –
מדינה מתוקנת כלכלית – מסתדרים בלי המע"מ הזה? אריאב השיב שאמנם מע"מ אין שם אבל מס מכירה על כל מוצר
יש ויש ומבחינה כלכלית מע"מ הרבה יותר מוצלח מה – sales
tax האמריקאי.
מה שמעניין בשיחה הזו הוא שאפשר להבין מדבריו של קירשנבאום, שלו שותפים
רבים בישראל, כי ארצות הברית היא מדינת מופת כלכלית ואולי גם פוליטית. אז זהו,
שארה"ב היא לא.
הנה לקט אמריקאי עבש לשוגים בפנטזיות אודות הדוד סם.
חינוך – נכון, יש בארה"ב כמה אוניברסיטאות מעולות אבל הרוב הגדול של החינוך האמריקאי הוא לא משהו להתהדר בו. חובבי
מדידת איכות החינוך באמצעות ציונים יודעים כי בכל המבחנים הבינלאומיים ארה"ב
תופסת מקום גרוע, במיוחד כאשר משקללים את הציונים ברמת החיים הכלכלית. נזכור:
במירוץ לחלל, הספוטניק של ברית המועצות הקדים את ארה"ב. מה שמלמד שקיום איים של
הצלחה אינו מעיד על הצלחה גורפת. הרווארד וייל וסטנפורד הם הספוטניק של
ארה"ב.
בריאות – כאן המצב הוא מהגרועים שבמדינות המפותחות. אם נחזור לדברים
מדידים הרי במדדי תוחלת חיים ותמותת תינוקות אפילו ישראל מוצלחת יותר. ושוב, יש
כמה חלליות מוצלחות במיוחד במחקר וטיפול רפואי. אבל ברמה הלאומית ארה"ב היא
לא.
עושר – שנים נחשבה ארה"ב למדינה העשירה בעולם. היא מזמן ירדה
מגדולתה. במדדי העושר + אושר ( human development index) התמונה בהחלט קודרת.
פשיעה – ארה"ב היא ההוכחה הכי "מוצלחת" לכך שהזכות
ה"בסיסית" להחזיק בנשק כרוכה בקשר הדוק עם שיעורי הפשיעה. לא סתם הקולנוע
האמריקאי עתיר סרטים וסדרות טלוויזיה על פושעים. שם יודעים על מה הם מדברים.
יציבות כלכלית – הקפיטליזם הלא מבוקר של ארה"ב אמור היה להחליק
משברים כלכליים. בפועל קורה ההפך. יותר מכל מדינה סוציאל דמוקרטית הכלכלה האמריקאית
נתונה לתנודות חריפות בהרבה. רק תראו לאיזה קושי נקלעה ארה"ב בעת משבר 2007-8
שממנו טרם נחלצה לעומת איסלנד, בקושי
פולקע כלכלי, שיצאה באלגנטיות מהמשבר הפיננסי שלה.
יעילות שלטונית – מכיוון שקפיטליסטים שונאים שירותים ציבוריים שמייצרת
ומספקת הממשלה, נדלג לתחום הצבאי שבו גם
הקפיטליסטים מהזן החזירי בדעה שהמדינה צריכה להתערב, ובגדול.
הפנו, על כן, מבט לקוריאה, וייטנאם, אפגניסטן, עירק, קובה וכל שאר המקומות
שבהם הפעילה ארה"ב את כוחה הצבאי האימתני. מה יצא מזה? ניצחונות בוודאי שלא.
פערים חברתיים – I rest my case.
