21 ביוני 2016

Brexit או ברקס איט



למה נתעורר ביום שישי בבוקר לאחר משאל העם בבריטניה? הנה הימור לא באמת מלומד: אם הפורשים מנצחים מטבע השטרלינג ייאבד מערכו ואם תומכי אירופה המצדדים בהישארות מנצחים – אז להפך. בהחלט לא משהו דרמטי אלא אם כן למישהו באמת איכפת אם בדאונינג סטריט 10 יתגורר דיוויד קמרון או טיפוס אחר.

מה שיהיה שנתיים מאוחר יותר הוא הרבה יותר מעניין, במיוחד אם הפורשים ינצחו. כי מה שיוכרע בעוד שנתיים תהיה השאלה מי שולט: העם או התאגיד.
חלוקת העמדות לקראת משאל העם ברורה. כל מי שעולמו הוא הכלכלה מצדד בהישארות. זה מתחיל ב"כלכלנים המקצועיים" שהנפיקו בחודשים האחרונים זרם ענק של תרחישי אימה למקרה פרישה. אבל הגורם הכלכלי העיקרי המצדד בהישארות בריטניה באיחוד האירופי הוא המגזר העיסקי. התאגידים, במיוחד הגדולים, ועימם מעמד הפועלים המאורגן בצד אחד של הזירה.

לכאורה זה מבטיח ניצחון למצדדי ההישארות. עם עצמה כלכלית כל כך גדולה איך בכלל יש סיכוי למצדדי הפרישה?
כי, בפרפרזה  לדברי ביל קלינטון במערכת הבחירות לנשיאות ארה"ב, "זו לא הכלכלה, טמבל".

כשכלכלנים מחנטרשים

יש משהו מביש בתעמולה של המצדדים בהישארות. כמעט כולה מבוססת על מאזן כלכלי. היא פורטת על נימי תאוות הכסף של האזרחים. תצביע עבורנו ויהיה לך כסף. תצביע נגדנו ותהיה עני.
גם אם זה נכון, וכפי שיובהר זה לא בהכרח כך, המצביע הממוצע אמור להיעלב מההנמקה הזו. ומה עם הנפש? ומה עם "האנגליות"? וכן, מה עם המהגרים והכדורגל? תעמולת המצדדים מניחה שהמצביע הוא יצור כלכלי המנסה להרוויח כמה שיותר ולהפסיד כמה שפחות – ותו לא. בחיים יש דברים חשובים יותר. מה גם שתחזיות של כלכלנים שוות פחות מקליפת שום משומש שלעיתים יכולה להזין קומפוסט.

כשהגזענים מרימים ראש

מול מסע ההפחדה הכלכלי עומד מסע הפאשיסטים שחלקם נמצא במפלגה "הלאומית" וחלקם במפלגה השמרנית (ובראשם, בוריס ג'ונסון, החבר הטוב של יאיר לפיד). אלה מונעים על ידי גזענות נטו. תראו את מצבם של הבריטים: הם צריכים לבחור בין גזענים מנוולים וכלכלנים מטומטמים. לא פשוט.

הנה, תחילה, הנישה הגזענית. מעניין לראות כי תומכי הפרישה, בהסתה הפרועה שלהם, לא נוגעים ב"מהגרי כדורגל". ללמדנו שגם הגרועים שבמסיתים נגד זרים מבינים שהלב הבריטי נמצא חציו בפיינט שבפאב וחציו בקבוצת הספורט האהודה עליו.

והנה הערה על הנישה הכלכלית. אם ינצחו תומכי הפרישה ולאיחוד האירופי יהיה שכל (עניין שהוא בספק גדול) אז האיחוד האירופי לא יעשה דבר. שישאיר לבריטים להתבשל במיץ של עצמם. הבריטים יבקשו הסכם סחר חופשי. ואם לאירופים תבונה הם ישיבו: נדבר אחרי שתפרשו. או אז המערכת הפוליטית האנגלית תיכנס לקרב האמיתי. ומה שיפה בקרב כזה הוא שהוא שובר את כל הכלים הבריטים.

תחשבו, למשל, על גיברלטר, צפון אירלנד וסקוטלנד. גם האזרחים שם משתתפים במשאל. נניח שמתברר כי בגיברלטר וסקוטלנד יש רוב גדול למצדדי ההישארות ובצפון אירלנד זה חצי-חצי. ותתארו לעצמכם שבעקבות הצבעה בעד פרישה, מחליטים בגיברלטר ובסקוטלנד לעשות משאל עם נוסף, רק אצלם, בשאלה האם להישאר באיחוד האירופי או עם אנגליה הפורשת?

מעניין, לא?

אבל, וכאמור, ספק אם לאיחוד האירופי תהיה תבונה.