אחד הפרשנים פסק
כי "אנגליה עשתה את מה שהיא רגילה לעשות: לאכזב". יש משהו באבחנה הזו
שבאה להדגיש את הפער שבין יכולתה של נבחרת אנגליה בכדורגל לעניין הרב שמעוררת הליגה
האנגלית הנחשבת למעניינת בעולם. ובלשון המובנת לכל הדיוטי הכדורגל: סביר שקבוצת
לסטר, אלופת אנגליה ,תנצח בקלילות את הנבחרת הלאומית כפי שברצלונה תנצח את הנבחרת
הלאומית של ספרד ובאיירן ממינכן את נבחרת גרמניה.
כדורגל הוא
המשל. הנמשל הוא היכן מצוי הכוח. אצל ג'ון לה קארה, לאחרונה בספרו "מנהל
הלילה", אין ספק כי המדינה כפופה לתאגיד. היועץ המשפטי, אביחי מנדלבליט, מצא
כי תאגיד בזק (בזק, פלאפון, יס, וואלה) גדול על שר התקשורת, נתניהו. מגוחך בהתחשב בכך ששר
תקשורת "ניטרלי" יהיה כפוף לראש הממשלה נתניהו שהוא ידידו של שאול אלוביץ – ראש
התאגיד.
גזענות: התאגיד נגד, המדינה בעד
גזענות: התאגיד נגד, המדינה בעד
בגישה הרואה
בממלכתיות את הנכון ובתאגיד את הרשע, ראוי שהנבחרת הלאומית תהיה עדיפה על כל קבוצה
שבתוך הממלכה. שנבחרת ישראל תהיה עדיפה על הפועל באר שבע. ואכן המנגנונים
והפולחנים שיוצרת הממלכה מעניקים לה העדפה. אלמלא התארגנו הממלכות ואירגנו את
פסטיבל הכדורגל הנוכחי קשה להניח כי מיליונים היו צופים במשחק שבין אוקראינה וצפון
אירלנד. אבל מיליונים צופים בתאווה כאשר הקבוצה ממינכן פוגשת את זו ממנצ'סטר.
קבוצות הכדורגל
"הגדולות" הן תאגידים לכל דבר ועניין. קבוצת ברצלונה היא תאגיד בסדר
גודל של בזק. אף יועץ משפטי לא יחשוב שיש משהו לא תקין שראש ממשלת אנגליה יבוא
למשחקי "אסטון וילה". יש לתאגיד הכדורגל הילה שאין לתאגיד התקשורת.
במקרה הספורטיבי
– בצדק. נכון שהיו ימים כשאוהדי קבוצת סלטיק מגלאזגו, סקוטלנד היו מוכנים לפרק את
הצורה לאוהד שכנתם לעיר – קבוצת ריינג'רס. אבל גם באותם ימים הרקע לקרבות הרחוב
היה "לאומי/דתי". במקרה הזה הקתולים נגד הפרוטסטנטים. בדיוק כפי שבשבוע
שעבר התקוטטו באלימות רוסים ואנגלים ברחובות מרסיי וליל בצרפת.
מה הסיכוי
שאוהדי הפועל באר שבע יוציאו סכינים מול אוהדי מכבי תל אביב? בישראל יש עדיין
שאריות של העולם הכדורגלני הישן. בית"ר מירושלים, מעוז ימני, לא מכניסה ערבים
לשורותיה - שנים אחרי שסלטיק הקתולית גייסה לשורותיה פרוטסטנטים, ולא עלינו
–יהודים וטפו, טפו אפילו ערבים. בעולם הגדול תאגיד הכדורגל הוא ביזנס שעובד את
אלוהי הממון. ואם שחקן שחור עושה את זה טוב – לקבוצות גרמניות אין היסוס. מדיניות
התאגיד אומצה על ידי הממלכה. ואם אדולף היטלר ומעריצו אדוארד השמיני מאנגליה היו
רואים את התערובת האנושית הצבעונית של נבחרותיהם הם היו מתפלצים.
כסף: האלוהים של התאגיד
כסף: האלוהים של התאגיד
הנה מקום שבו
עצמת התאגיד הביאה לתפנית חיובית בעולם הלאומיות/דתיות. אלא שברוב שטחי החיים
התאגידים הם באמת רעים. ראו איך הבנקים משתוללים כנגד חוק שמגביל שכר ל – 3.5
מיליון שקל כאשר השכר החציוני הוא 100 אלף. ואיך בנק ישראל יוצא מגדרו למצוא
"פתרונות" כדי שהמנהלים לא יסבלו מחוק ממלכתי.
אחרי שכיהן כראש
ממשלה במשך עשר שנים מוצא היועץ המשפטי כי לבנימין נתניהו יש עדיין "ניגודי
עניינים" בגלל קשרים לתאגיד, ללמדנו כי לא רק בפנטזיה של לה קארה אלא גם כאן לא
ברור מי באמת בשלטון. נתניהו או אלוביץ.
הליכוד, כך
דווח, מבקש לשנות החוק כך שפוליטיקאים יוכלו לקבל תרומות מתאגידים. הפתרון למי
שבשלטון, מי בעל הכוח, קרוב מאי פעם.
(פורסם ב"ידיעות אחרונות" ב – 23.6.2016)
