כמה עלה חג ראש השנה ל"משק"?
רק כעת, בעקבות תחשיבים ממלכתיים שעסקו בהבלי הבחירות לכנסת, התבררה התשובה וממנה
עולה כי אותו ראש שנה אומלל עלה לנו 3
מיליארד שקל. אלא שבזמן אמיתי איש לא העלה על דעתו לחשב את "העלות" של
אותם יומיים. חכמת הבזבוז מתפרסמת רק לעת בחירות. ימי השבתון של החגים –
כולם קדושים ולשם שמיים.
מה שעיצבן את הכלכלנים הוא יום השבתון
שיהיה ב – 17 למארס. ימי השבתון של חגי
תשרי כלל לא הטרידו את מחשבי הבזבוז ששכחו להודות על החסכון הענק שהושג השנה כאשר יום
כיפור נפל בשבת וכך בזבוז אחד נפל על השני.
וכמובן שאיש לא הציע את המתבקש: שיום
הבחירות לא יהיה שבתון כללי, כמו גם החגים מטעמי דת – וחסל בזבוז קולוסאלי.
בזבוז סטטיסטי
מה שמביא אותנו לאיטליה. אמנם שבדיה
קפצה לראש התור – כאשר הוחלט שם על בחירות חדשות חודשיים בלבד אחרי הקודמות. אבל
איטליה היא עדיין שיאנית במספר הממשלות וימי בחירות. שם גם עלו על רעיון מבריק
לתיקון הבזבוז: אחרי שהתברר שהתפוקה הלאומית באיטליה נמוכה יחסית לשאר מדינות
אירופה המערבית, החליטו להכליל בנתוני התפוקה גם את מה שמכונה הכלכלה השחורה וכך
הגדילו באחת את הנתון בעשרות אחוזים. נכון
שאיש לא יודע את היקפה האמיתי של הכלכלה השחורה, אבל לאחר שיפוץ הסטטיסטיקה, איטליה
הפכה למדינה עשירה – על אף הבחירות התכופות.
אז אם כלכלנים יכולים להעלות את ההכנסה
הלאומית בעזרת שימוש בנתוני הכלכלה השחורה, למה שלא נאמץ את השיטה גם אצלנו?
כך נקזז את הפסדי השבתון ברווחי הכלכלה
השחורה – והכל יסתדר. אלא שבמצב האיטלקי יש לקח עוד יותר מעניין. אמנם בימים אלה
עמל בנימין נתניהו לספר על תחלואי "מע"מ אפס" שהגה יאיר לפיד, על אף שאותו נתניהו תמך בתכנית הזו לכל אורך
הדרך – עד שמאס בלפיד. וגם לפיד שכעת מסביר שנתניהו הרס לנו את היחסים עם
ארה"ב, היה ממשיך לעבוד צמוד להורס אלמלא זרק אותו נתניהו מכל המדרגות.
ללמדנו שהמילים רק משבשות את התמונה האמיתית שלפיה נתניהו, דנון, לפיד, לבני,
ליברמן ובנט הם אותה גברת שמתקוטטת רק על האדרת ולא על שום דבר אחר.
בוז'י-דרעי נגד ביבי-ליצמן
כך היה גם באיטליה עשרות בשנים. למפלגות
היו שמות שונים אבל תכנים זהים. אם מישהו באמת יודע מה ההבדל בין נתניהו, לפיד, בנט
או לבני באיזה שהוא עניין מהותי – שיקום.
כשבוחנים את החיים באיטליה לאורך כמה
עשורים, רואים שאמנם המפלגות התקוטטו במרץ רב, אבל במציאות שבה אנשים חיים –
בניגוד לדברת הפוליטית – רק מעט השתנה.
ואם תסתכלו על ארה"ב למשל תמצאו שברטוריקה יש פערי ענק בין הרפובליקנים
לדמוקרטים החלוקים לכאורה על מגוון רחב של נושאים. אך בחייהם של רוב האמריקנים אין
הבדל גדול מי בשלטון.
לכן אין זה בכלל משנה כמה עלו הבחירות
הקודמות וכמה יעלו הבחירות הבאות. ממילא כל ממשלה אם לא בזבזה כסף על בחירות,
בזבזה הון על איזה מבצע צבאי שהחזיר לישראל את כוח ההרתעה ששוב נמוג לאחר חודש
בערך. לפחות בבחירות "מיותרות" אף אחד עוד לא מת.
כסף, אם כן, זה לא הסיפור. הסיפור הוא
שאין בין הפוליטיקאים שלנו הבדל. בוז'י
ודרעי יהיו שונים מביבי וליצמן? כחלון וליברמן יהיו ינהגו אחרת מלפיד ובנט? ועד
שתהיה כאן מפלגה שתחשוב באמת אחרת – שום דבר לא ישתנה. כמו באיטליה.
(פורסם ב"ידיעות
אחרונות" ב 9.12.2014)
