7 באוקטובר 2014

הכסף בכדורגל



הרשות להגבלים עסקיים בודקת האם ההתאחדות לכדורגל וקבוצות הכדורגל עברו על החוק אם וכאשר תיאמו את מחירי הכרטיסים למשחקים. כך דיווחה הרשות לוועדה בכנסת שעסקה בעניין בעקבות תלונות של צופים על המחירים המופרזים לדעתם שגובות הקבוצות. מחירים שבאורח פלא כמעט אחידים.  

בתגובה הודיע הממונה על הליגה לכדורגל יורם באומן -"אני חושב שברגע זה תפקידנו לעצור כל פעילות". לא ממש חכם  שכן התגובה הזאת  מאשרת את החשד. אבל הוא כנראה איש ישר וטוב לדעת שיש גם כאלה בעולם הספורט שלנו.


אצלנו מאוהבים בהשוואות. כך, למשל, נוהגים להשוות בין מחיר הבמבה בתל אביב למחיר הבמבה בלונדון ולהיווכח, אבוי, כי במבה ישראלית יקרה יותר. ואכן שר האוצר נרתם במרץ, אם כי בחוסר הצלחה, להילחם ביוקר המחיה והודיע כי בקרוב אף יופחת מחיר החשמל. כאילו שמחיר החשמל בסמכותו – מה שממש לא נכון.

ובחזרה לספורט - אז בלונדון הרבה יותר יקר לצפות בכדורגל   מאשר בתל אביב. ולא רק שם.

הצ'ופצ'יק והקומקום


ובכל זאת, אם מחירי הכרטיסים מוסדרים ע"י ההתאחדות לכדורגל ובתיאום עם הקבוצות,  ראוי שיעשו למנהלים את מה שעשו בזמנו למנהלי חברות הביטוח שנתפסו בקרטל ושילמו הרבה, כולל במשרתם.

אלא שזה הצ'ופצ'יק של הקומקום הכלכלי בספורט. הקומקום נמצא בעצם קיומו של הקרטל הזה הנקרא התאחדות לכדורגל או לכדורסל. לכאורה הגופים האלה הוקמו כדי לנהל את התחרויות - בהחלט מטרה ראויה. אבל כבר שנים שלצד אירגון התחרויות על אליפות וגביע יש לקרטל הזה תפקיד מונופולי בהשגת הטבות כלכליות לחבריו. קחו למשל את זכויות שידור.

הכסף הגדול לא מגיע לכדורגל מאותם אוהדים שמשלמים עבור כרטיס. מה שהאוהדים משלמים זה "כסף כיס" – הפקקים על סוליית הנעל של הכדורגלן. הכסף הגדול מגיע מהימורים ומזכויות שידור. בשני אלה לרוב פועלת ההתאחדות לכדורגל כקרטל של הקבוצות. היא זו שמנהלת את המו"מ על "זכויות שידור". כלומר, כאשר גוף שידור  מבקש לשדר משחק בטלוויזיה, או להעביר אותו בשידור ישיר ברדיו – הוא משלם כסף להתאחדות. כרגיל זה נעשה בהסדר שנתי. בדיוק, אבל בדיוק, כמו כל קרטל שהורס כל בדל של תחרות.

והנה הרשות להגבלים עסקיים מתעסקת בצ'ופצ'יק ולא בקומקום. היא לא מתעסקת בהגבלים העסקיים הגדולים מכל: חלוקת כספי ההימורים וחלוקת כספי "זכויות השידור". ושלא יהיו אי הבנות: מי שמממן  את אותן "זכויות" ואת אותם הימורים הוא כלל הציבור הגדול פי כמה מאותם אלפים שמדי שבת מבלים אחר צהרים בפיצוח גרעינים ובצפייה מקרוב במשחקים.

השר העיוור

 מדוע מגיעה  למכבי תל אביב למשל, תמורה עבור הימור שפלוני מהמר  על תוצאת המשחק שבו היא משתתפת? אבל יש לנו קליקה של ההתאחדות לכדורגל והטוטו שמחלקים את  הכסף. וזה לא נחשב קרטל ולא  הסדר מגביל. זו "תחרות בריאה" שכל שר כלכלה יברך עליה. במיוחד אם הוא עיוור.

וכך גם עם זכויות השידור.

ולא די בסידור העקום הזה מצד משתתפי המשחק הוא מתעצם כאשר רואים מול הצד המשחק את הצד המשדר. כמה ספקי שידור יש? יש 2-3 חברות שידור מרובות ערוצים. והן משתפות פעולה  זו עם זו ומתחלקות בהכנסות.
ולבסוף: לא נשכח את הטבת המס - כספי ציבור - שמקבלים ספורטאים זרים.
 זו תחרות הבלוף של כלכלת ישראל הספורטיבית.
3.10.2014