לפני כמה ימים, לפני משחק כדוריד, העניקה מכבי ראשון לציון תעודת הוקרה
לח"כ בנימין בן אליעזר (עבודה) על שסייע בהשגת תרומות לקבוצה. בתגובה דרשה
שרת התרבות והספורט מההתאחדות לספורט לפעול בתקיפות נגד הקבוצה. יושב ראש מפלגת
הבית היהודי, אביגדור ליברמן, דרש מהקבוצה לשחק כדוריד בליגה של עיראק – ארץ הולדתו
של בן אליעזר.
נראה לכם?
בן אליעזר חשוד בעבירות של קבלת תרומות שלא כדין, הלבנת הון ועוד כל מיני
דברים טובים שכאלה שבאמצעותם הצליח, בין השאר, לקנות בית במיליונים ביפו. הוא נחקר פעמים אחדות במשטרה –
אלא שעדיין לא הוגש נגדו כתב אישום. מה ההבדל
בינו לבין ח"כ לשעבר עזמי בשארה? ח"כ בשארה נחשד שקיים מגע עם סוכן זר,
העביר מידע מסווג בטחונית לחיזבאללה. כשנודע לבשארה על הכוונה לחקרו, לקח את
הרגליים ויצא מהארץ, התפטר מהכנסת, וחי מאז בקטאר – מדינה שאוהדת את חמאס ואת קבוצת הכדורגל ברצלונה שבספרד. וגם את
קבוצת הכדורגל בני סחנין מסחנין שבישראל. בשארה סייע לקבוצה הישראלית לגייס כסף.
בשבת האחרונה הודיעה הקבוצה כי העניקה לו תעודת הוקרה על יכולותיו הפיננסיות. שרת
הספורט, לימור לבנת (ליכוד), דרשה להעניש את הקבוצה. ח"כ ליברמן הציע לקבוצה
לשחק בליגה הקטארית.
מה ההבדל?
שבן אליעזר הוא יהודי, והסיפור אודותיו דלעיל מפוברק עובדתית, אך לא מהותית. ואילו בשארה וסחנין הם ערבים לא למהדרין
(יש יהודים בקבוצה).
אבל יש חבר כנסת אחר שלגביו אין ספק – הוא לא רק חשוד אלא עבריין מורשע, והוא מגייס כספים למוסדות ואירועים
קרובים לליבו. הכירו בבקשה את ח"כ אריה דרעי (ש"ס). אף אחד לא מציע
להזיז את ישיבת פורת יוסף להונלולו או להענישה. כי דרעי – שלא כבשארה - הוא אמנם
עבריין, אבל יהודי.
מה חדש בגזענות היהודית הזו?
דרום אפריקה למשל
לשם שינוי: מהרע הזה אולי יצא טוב. נעבור לרגע למדינת אחות לשעבר של ישראל
– דרום אפריקה. גם שם, כמו כאן, דין השחור היה שונה מדין הלבן. ישראל, חשוב לציין,
לא ראתה בכך בעיה ושיתפה פעולה עם מדינת האפרטהייד – ההפרדה הגזעית. אלא שמדינות אחרות, כנראה אנטישמיות, חשבו שמשהו
לא תקין קורה שם, וכך החל חרם בינלאומי של מוסדות הספורט על דרום אפריקה שאסרה על קבוצות מעורבות של לבנים
ושחורים.
אל תזלזלו: דרום אפריקה היתה בספורט הרגבי מה שברזיל היא בכדורגל –
מעצמה. רגבי היה ספורט של הלבנים בלבד (שחורים ושחרחרים נאלצו להסתפק בכדורגל)
והחרם פגע בלב הספורט הגזעני. יש הטוענים אפילו כי נפילת משטר האפרטהייד קשורה קשר
הדוק לחרם הספורט. בשביל הלבן-גזען הדרום אפריקני החיים ללא ניצחון ברגבי על ניו
זילנד, אנגליה וצרפת הם לא חיים.
לימור לבנת לשנינה
יש סיכוי שאם לימור לבנת וההתאחדות לכדורגל יענישו את בני סחנין, ישראל
תהפוך לדרום אפריקה ספורטיבית. ראשית, לפי תקנון הפדרציה הבינלאומית של הכדורגל
אסור לממשלות להתערב בעניין. מדינות שבהן הממשלה מתערבת – מוחרמות. רוסיה כידוע
סיפחה את קרים ואת קבוצות הכדורגל שלה.
הקבוצות האלה לא יכולות לשחק במפעלים בינלאומיים כי הן נחשבות אוקראיניות. ברוסיה, בינתיים, מטפלים בכפפות משי. את ישראל,
אם לבנת, ליברמן וחבריהם יתמידו – כולם ימהרו להחרים.
שנית, בשארה לא הורשע, לא הוגש נגדו כתב אישום, ואין אפילו בקשה לצו הסגרה
בינלאומי. מדובר, על כן, ברדיפה פוליטית. וממילא הקבוצה לא עסקה בפוליטיקה אלא בהוקרה
פיננסית – ענין שקבוצות ישראליות לבנות
מרבות לעסוק בו. מה שישיבות ובתי ספר
עושים כל הזמן מבלי לבדוק בציציות של התורם/ מתווך פיננסי. מה בדיוק העבירה של בני
סחנין? שהמתווך שלה הוא שנוא נפשם של הלבנים
הישראלים, או לפחות חלקם הימני.
השמאל בישראל מואשם לא פעם בכך שהוא מעודד חרם בינלאומי על ישראל. אמנם
אותו שמאל מתעסק בחרם רק על התנחלויות,
אבל בימין לא רואים את ההבדל. הנה כי כן יש סיכוי שנציגי הימין ישיגו את מה שהשמאל
הישראלי מפנטז עליו: חרם בינלאומי על ישראל. כדורגל, כמו רגבי, תחילה.
בראבו לבנת.
20.10.2014
