2 באוגוסט 2014

מלחמת הזלדות



אחת המסקנות מהמלחמה בעזה היא שתוצאותיה לא ישנו את הדעות הפוליטיות אצלנו. אמנם כשהתותחים יורים הרוב מתיישרים עם הממשלה, אך כשעוברים לשלב "מה הלאה" כל אחד ואחת חוזרים לכור מחצבתם.


הימין בדעה שהמלחמה מוכיחה שההתנתקות מעזה היתה טעות קשה, וכי אילו נשארנו לא היו שם "מנהרות טרור". השמאל מזכיר כי מנהרות כאלה היו ורווחו גם כאשר צה"ל ישב על ציר פילדלפי – קו הגבול בין עזה למצרים. הימין יאמר כי "הערבים מבינים רק את שפת הכוח". והשמאל מגיב "אף פעם לא ניסינו באמת שפה אחרת".

אלא שיש עניין שבכל זאת הוכרע במלחמה הזו. לאחד מראשי הצבא בעבר  מיוחסת האימרה כי "צה"ל הוא הצבא הערבי הכי טוב במזרח התיכון". באמירה הגזענית הזו התכוון לומר כי צה"ל הוא צבא פחות טוב ממה שאנחנו חושבים והרבה פחות טוב ממה שאנחנו מצהירים.  "אירוע הזלדה" שבו נהרגו שבעה חיילים שנתקעו בכלי רכב ישן ולא הולם ייחרט בזיכרון ולא רק בגלל שבגינו סירבו חיילים אחרים להיכנס לעזה כל עוד לא יחליפו את הזלדה בכלי רכב מתאים. מיליארדים נשפכים מדי שנה לתקציב הצבא ולעת מלחמה הוא יוצא לקרב עם זלדה....הנה לכם ולנו המקום לשאול מה עשיתם – שרי הצבא לדורותיהם – עם כל הכסף שקיבלתם? התלבטתם אם לרכוש טויוטה או סקודה כרכב צמוד?

תיקו אפס

מלחמת הזלדות מסתמנת כמלחמה השנייה בעשור האחרון הנגמרת בתיקו אפס.  בדומה למלחמת לבנון השנייה. גם אז (אולמרט) וגם עתה (נתניהו) ישראל יזמה מלחמה במחשבה שאפשר לנצח ולשנות את הסדר במזרח תיכון. לא ניצחנו בלבנון ואיננו מנצחים כעת על אף העליונות הכלכלית, הטכנולוגית והכמותית  מול אויב שגם חיל אוויר אין לו. רק לפני כשנה דיבר ראש הממשלה בעצרת הכללית של האו"ם על האיום האיראני. בנימין נתניהו הסביר עד כמה חמור האיום הזה. נרמז בימים ההם כי אם "העולם" ישתוק, ישראל תעשה את העבודה הנחוצה. העולם העדיף מו"מ ונתניהו בחר לא לעשות את מה שהטיף לו.

 על פי הישגי הצבא עד כה, במקרה של עימות היינו מדגדגים את קצה הפופיק האיראני.  טוב שהחמאס יורה נגדנו מהרקטות דמויות הזלדה שלו. תחשבו מה היה קורה אם לחמאס היו רקטות נוסח איראן ולא צינורות פח מעופפים שלרוב הם  נטולי מנגנון ניווט ולכן נפלו בשטחים פתוחים.

כשבוחנים  את יחסי הכוחות לרגע זה ברור שצה"ל אולי יכול לנצח את צבאות ערב הסדירים -  אבל בזה נגמר סיפור העליונות הצבאית של ישראל.  במלחמה הנוכחית, גם אחרי שלוקחים בחשבון את המגבלות החוקיות על צה"ל שמהן מתעלם החמאס, הארגון עדיין פעיל ורחוק מכניעה, ואם נחזור לאימרה על "הצבא הערבי" אפשר להגיע למסקנה שהערבים הם כבר לא "ערבים" בנוסח המקובל אצלנו. ע"ע חמאס וחיזבאללה.

האופציה הצבאית מתפוגגת

אפשר ורצוי להתדיין איך הצבא הגיע למצב האומלל הזה כי בנפשנו הוא. האם זה מחסור בכסף או ניהול בעייתי. אבל עד שיתדיינו, ועד שיסיקו מסקנות ועד שיישמו את המסקנות ברור שבשנים הקרובות אין לנו יכולת להכרעה צבאית מהנוסח הישן.  גם אם ישראל תעמוד ביעד שהציבה, פיצוץ המנהרות, יוכל החמאס לחפור את רובן מחדש תוך זמן לא ארוך.

הכרעה תוך שימוש באופציה הצבאית  מתבררת כלא ישימה.
27.7.2014
(המאמר פורסם ב"ידיעות אחרונות" ב – 30.7.2014)