המוסדות הפיננסים מתחברים ל"ציבור המשקיעים" באמצעות יועץ פיננסי. המשקיעים הם אנשים מגוונים. לרוב הם בעלי חשבון בבנק, וזה מעמיד לרשותם יועץ פיננסי.
מה יודע היועץ
הפיננסי יותר מהאדם המבקש את המלצתו? כמעט תמיד התשובה היא: שום דבר. לפיכך הבנק,
המספק את שרות הייעוץ, משתמש באנליסטים. אלה אנשים שמקצועם הוא לנבא את העתיד,
לכתוב את הניבוי, ולשגרו ליועץ הפיננסי. היועץ עוטה מסיכה עם הרבה רצינות וחיוך חברי,
וממליץ להדיוט מה לעשות בכספו.
ניקח עולם פשוט
בו יש אנליסט אחד ויועץ אחד. מולם 100 חוסכים המבקשים ייעוץ. האם יש מצב שבו היועץ
יאמר לחוסך א' תקנה נייר ערך "כלבו לכל", ובמקביל יאמר לחוסך ב' תמכור
נייר ערך "כלבו לכל"? בעולם המדומיין שבניתי אין מצב כזה. בעולם הזה כל
החוסכים פועלים בכיוון אחד. אם כך, איך זה שיש בכלל מסחר בניירות ערך?
התשובה המקובלת
היא שיש במציאות יותר מאנליסט אחד. יש לא מעט כאלה והם חלוקים בנבואות שהם מנפיקים
ולכן יועץ אחד יציע ללקוח לקנות ובאותה עת יועץ שני יציע ללקוח אחר למכור.
שני קולות
כך, אפשר לחשוב,
מתנהל העולם. מי שמחזיק בדעה הזו עשוי לשאול את עצמו מדוע – על בסיס מידע אחיד
וידוע לכל – יש מחלוקות בין האנליסטים. או שמא יש נביאי אמת ויש נביאי שקר. כלומר
יש אנליסט אחד שיודע את האמת ולפיה נייר ערך "כלבו לכל" יעלה בערכו.
ומנגד יש אנליסט אחר שחושב שהוא יודע שאותו נייר ערך יירד בערכו.
יש עוד אופציה. שהאנליסט שר בשני קולות. בקול
הבס הרועם הוא מסביר ליועץ שמסביר ללקוח לקנות "כלבו לכל" ואף נוקב
במחיר המירבי של הקנייה המוצעת. או אז ציבור הלקוחות שומע מהיועץ את ההמלצה הזו.
אבל יש לאנליסט
המלצה הפוכה שתועבר למיטיבי כסף. את ההמלצה הזו הוא ילחש מפה לאוזן, מחשש לקוראי
שפתיים או תוכנת ריגול שנשתלה בטלפון/מחשב שלו.
האם יש דרך
לבדיקה של השערת הסכיזופרניה הפיננסית? שלושה חוקרים נרתמו למשימה ולא מכבר פירסמו
נייר עבודה בנושא. מצב הסכיזופרניה, תודה ששאלתם, בכלל לא רע.
כדי להבין את
המצב הזה נסתכל על אנליסט שיש לו שני לקוחות. הלקוח האחד הוא היועץ הפיננסי הממליץ
לציבור הרחב. והיועץ השני הוא גוף פרטי שמשלם לו יותר עבור המידע. עכשיו נניח
שהאנליסט בדעה שנייר ערך "כלבו לכל" צפוי לרדת במחיר. מה תהיה המלצתו
ללקוח המועדף? תמכור! מה תהיה המלצתו ללקוח הציבורי? תקנה בהגבלת מחיר או תחזיק
חזק במה שיש לך.
איפה האמת?
"הממצאים
שלנו (אני מתרגם בחופשיות – ג.ע.) מראים
שהאנליסטים לא מספקים לציבור הרחב את ההערכה האמיתית שלהם". ובלשון חופשיה:
מוכרים לנו לוקשים.
מי הם אלה
שמקבלים את ההמלצה הנכונה? בעיקר גופים פיננסים גדולים שמנהלים כספים שהציבור
מפקיד בידיהם "על עיוור". מה
שיכול לרמוז שאם את או אתה מעוניינים להשקיע בניירות ערך – אל תתאמצו אלא תשקיעו
במישרין באותן קרנות מנוהלות, ותסמכו עליהן שהן מקבלות מהאנליסטים מידע אמיתי.
אלא שהעולם לא
כל כך פשוט. מכיוון שהממצא העיקרי הוא שאנליסטים הם אנשים לא הכי הגונים, יש
סבירות שהם יתמרנו גם בין הגופים הפרטיים החזקים.
איך יודעים מה
עושים אנליסטים? מכיוון שאנחנו בעולם פיננסי ברור שלשחקנים יש עניין בבורסות
עולות. כלומר יותר קונים ממוכרים. לפיכך התמקדו החוקרים בהמלצות למכור ניירות ערך.
שם קבור הרווח. לגוף פיננסי גדול יש עניין רב לדעת למכור לפני כולם כדי שהתשואה
הממוצעת שלו לא תיפגע. בסין מתברר יש גם תחרות האנליסט המצליח – ששירותיו זוכים
ליותר ביקוש - שנבחר בידי הקרנות הגדולות. לפיכך התמקד המחקר בהתנהגות של המצליחים
האלה.
שורה תחתונה:
עובדים על המשקיע הקטן לטובת המשקיע הגדול.
