לא מכבר אמרה הכלכלנית הראשית של האוצר, שירה גרינברג, כי ראוי לשקול סיוע לעניים עקב העליה במחירי הדלק. הצעה דומה הושמעה בבריטניה, ללמדנו שהעולם כמרקחה לסייע לעניים.
ההצעה של
גרינברג הזכירה לי את ח"כ לשעבר רן כהן ממפלגת מרצ. הוא הגיש הצעת חוק לביטול
המע"מ על לחם אחיד. בנאום בכנסת תינה, מי שנתפס בעיני עצמו כסוציאליסט, את
הקשיים של העניים שאפילו הלחם הזה לא נמצא בהישג ידם.
ראוי, לא?
כדי לברר את
העניין הזה פניתי לסקר הוצאות משקי בית אותו מפרסמת הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה
(למ"ס). הסקר האחרון הוא מ־2018 והסתכלתי על מעמדו של הלחם האחיד. באותה שנה
הוציאה משפחה ממוצעת של עניים (20% מהאוכלוסיה עם ההכנסה הכי נמוכה) 8 שקלים לחודש
על המוצר שהסוציאליסט רצה לפטור ממע"מ כדי לחסל את העוני. 1.4 שקל יעשו את
מהפך העוני.
רק שנבין: על
לחם מיוחד, נזכור שמדובר בעניים שידם אינה משגת לקנות לחם אחיד, הוציאה משפחה
ענייה פי שניים יותר. על לחמניות וכעכים – פי שלוש. לחם אחיד ועוני זו בדיחה.
והבדיחה מצחיקה במיוחד
כאשר מחפשים את הלחם הכי פופולרי אצל העניים, זה שעליו הוציאה המשפחה הענייה פי 6
יותר מאשר על האחיד. רוצים לנחש מהו?
פיתות. ולא, לא
מדובר על פיתות שאוכלים במסעדה. רק בבית. וזה מרמז על סוג מסויים של משקי בית
שאפילו הסוציאליסט ממרצ לא רואה בעיניים.
הנה לנו הזרע
שנבט עם הצטרפות המפלגה הזו לממשלה ימנית.
מי עני?
זה הסיפור הקטן.
הסיפור הגדול מתחיל בשאלה מה עם סקר הוצאות משקי בית מ־2018 ועד היום. התשובה אין.
סקר ההוצאות נעשה ביחד עם סקר הכנסות. סקר ההכנסות הוא הבסיס שעליו נשען דו"ח
העוני של הלמ"ס. נזכור: עני הוא מי שהכנסתו פחותה ממחצית ההכנסה החציונית. באופן מפתיע, על אף העדרו של סקר הכנסות משקי הבית
הצליח הביטוח הלאומי לפרסם מדי שנה דו"ח עוני. איך הוא עשה את זה? בהסתמך על "נתונים
מנהלתיים". זה חידוש מעניין בהילכות הכלכלה: לא צריך מדגם מייצג של משקי בית.
לא צריך דיווח מלא של ההכנסות. נכנסים למחשב של הביטוח הלאומי ושל מס הכנסה - והכל
ידוע.
בראשית שנות ה־90'
החליטה הממשלה לבטל את קיצבת ילד ראשון ושני. קמה צעקה על פגיעה בעניים. לבסוף
נולדה פשרה: מי שעני יוכל להגיש בקשה לקבל את הקיצבאות.
אחרי כמה שנים
החליט הביטוח הלאומי – תזכרו שהוא זה שיודע מ"נתונים מנהלתיים" מי כאן
עני – לבצע סקר מימוש הזכות להחזר קיצבת ילדים. הממצא: שליש מהזכאים העניים לא
הגיש בקשה. אבל אם הביטוח הלאומי יודע מיהו עני – מדוע כל המשחק הזה? כי לביטוח
הלאומי יש מושג, די קלוש, על מי הוא עני.
ביטול העוני
לכן, הכלכלנית
גרינברג, ההצעה שלך לסיוע לעניים פגועי מחיר הדלק אינה ישימה. גם בימים כתיקונם
כאשר יודעים מהו קו העוני האמיתי – ולא המינהלתי – המידע בזמן אמיתי לא קיים אלא
בפער של שנתיים לערך. לכן הניסיון למצוא מי זה עני הוא משחק בכאילו. בלוף.
אז מה אפשר
לעשות, חוץ מלהוריד את האינפלציה שזה בסמכות בנק ישראל? לתת לכל מבוגר 5000 שקל
לחודש, לבטל את כל קיצבאות הביטוח הלאומי ומשרד הביטחון ואת הטבות המס ואת היתרה
לגבות מכל אלה שיש להם ברוטו של יותר מ־25,000 שקל לחודש.
אם הכלכלנית
הראשית תעשה סימולציה על התרגיל הזה היא תמצא שזה ממש עובד יפה ובלי גירעונות
לממשלה. ובעיקר: אין עניים שצריך לחפש אותם.
