הכלכלה, מתברר, לא מחכה לכלכלנים. הכלכלנים שעד לפני 30 שנה היו עסוקים בניסיון להבין ולשלוט בכלכלה הלאומית מצאו שיש להם מעט מה לחדש ולחקור. רובם נתפסו עם מכנסיים מופשלות בעת המשבר של 2007-8 וכולם נתפסו עם תחתונים מופשלים עם משבר הקורונה. אחת התוצאות של ההזנחה הזו היתה שבעת משבר רוב הממשלות הבינו מה שרוב הכלכלנים שגו בו, שהשוק ה"חופשי" לא מתפקד באופן יעיל וחלק כפי שנטען במודלים כלכליים. בדיוק מה שטען, למשל, מיינארד קיינס לפני כמאה שנה, ונזנח כמעט לחלוטין עם הניצחון המוחץ של מה שמכונה היום ניאו-ליברליזם.
עם הניצחון לא
חדלו המשברים. הכלכלנים המנצחים סכרו את פיהם והממשלות עשו את הדבר היחיד כמעט שהן
יודעות וצריכות לעשות: להוציא כסף. כך היה במשבר 8־2007 וכך במשבר הקורונה.
ובניגוד לתיאוריות – זה עבד לא רע בכלל.
מה שכמובן לא שכנע
את חסידי השוק החופשי, שאחרי סכירת פיות של כשנתיים חזרו למשנה הסדורה: צמצום
הממשלה לתפקיד היחיד שמעניין אותם – שמירת הקניין הפרטי. וכל השאר יסתדר מעצמו.
הבעיה עם
הקורונה זה שהיא ומשפחתה וצאציה ווריאנטיה לא למדו כלכלה. וכך, כחצי שנה אחרי שכולם
חשבו שהמשבר נגמר התעוררה האינפלציה מהשנ"צ, הרימה את הראש ואמרה גיחי גיחי
לכל הכלכלנים, בלי קשר להשקפתם.
וזו החידה
המרכזית של החודשים האחרונים. למה, אחרי הדברת (?) המגיפה, המריאו המחירים? האם
עברנו ממגיפה וירוסית למגפת אינפלציה או לשילובן? ואם כן, מה התרופה לזה?
אחת ההתפתחויות הגלובליות
של שלושים ומשהו השנים האחרונות היא הסרת האחריות להדברת האינפלציה וייצוב המחירים
מהממשלה. התפקיד הזה הועבר לבנק המרכזי, שקיבל עצמאות מלאה (חוץ ממינוי הנגיד)
לעשות ככל העולה על רוחו בתחום הכסף למעט הטלת מסים.
לבנק המרכזי יש
שני כלי עבודה: קביעת הריבית והדפסת (או לא) כסף. עוד לפני הקורונה, ובהעדר
אינפלציה, הריבית שקבע היתה קרובה לאפס, ובאירופה - שלילית. בזמן הקורונה הבנק
המרכזי הדפיס כסף בכמויות אדירות. רובו הוזרם לרכישת אגרות חוב ומניות בבורסה
וחלקו לרכישת אגרות חוב ממשלתיות, מה שאיפשר לממשלות להוציא סכומי עתק לסיוע
למובטלים ולעסקים שנסגרו.
מכאן הטענה כי זרע
האינפלציה המתעוררת טמון בהדפסת הכסף משנות הקורונה. סליחה, טעינו, הדפסנו יותר
מדי כסף, מסביר כל נגיד צנוע של בנק מרכזי, שמנמק למה הוא מפסיק להדפיס ומתחיל
להעלות ריבית במינון נמוך. ואף יש מי שטוען שהעלאת הריבית אמנם נחוצה אבל בעצמה יותר חזקה זאת כי האינפלציה
במדינות המערב נעה בין 4 ל־9 אחוזים והריבית עומדת על פחות מ־2%. ויש קבוצה של
כלכלנים שאומרים: תיזהר אדון/גברת נגיד/ה ספק אם ההעלאות הקטנות בריבית יועילו
נגד באינפלציה אבל הריבית שאת/ה מעלה תביא למיתון וגרוע מכך: היא תביא גם לאבטלה
וגם לאינפלציה. מה שנקרא בכלכלנית סטגפלציה.
עד עתה מה שנעשה
– העלאת ריבית מתונה - לא הזיזה שערה בישבנה של האינפלציה אבל יצרה תוצאה חיובית
אחת. למדנו בחמשת החודשים האחרונים ששוק ההון היה מנופח. הן במניות, הן באגרות חוב
והן במטבעות הקריפטו. מהבלון יצא הרבה אוויר מקולקל.
אבל, יש מי שטוען לממשלה יש תפקיד יותר חשוב מאשר לבנק המרכזי בהדברת האינפלציה. הסיבה
לזינוק במחירים היא תוצאה של גידול ניכר ברווחים שמקורו בתאגידי ענק נטולי תחרות.
ללא ריסון של כוח התאגידים האלה, שהוא תפקידה של הממשלה, אנחנו בעידן מסוכן. עד
היום אף מדינה לא קיבלה את העצה הזו. ובכל מדינה האינפלציה חוגגת.
