ביום שאחרי דאגו
פרשננו להסביר כי שיגור שלושה מטוסים זעירים ללא טייס (מל"ט) במהירות איטית וללא
תחמושת מלבנון לעבר אסדת קידוח הגז בים מקורו בהחלטת איראן, באמצעות חיזבאללה, לרמוז
לישראל מה צפון בעתיד. ראש הממשלה אף טרח להסביר לאיראן שישראל לא עוברת בשתיקה
וכי תגובה תגיע ושיזהרו שם בטהרן.
אבל אף אחד לא
מצא לנכון לברך את צבא ההגנה לישראל שלראשונה מזה שנים רבות היה נאמן לשמו ועסק
בפעולת הגנה. אמנם מיותרת בהתחשב בנזק שלא היה יכול להיגרם. אבל סוף סוף הצבא מגן
במקום לתקוף. מה, חסרים כמה חשודים בפלסטין שראוי לעוצרם ולפוצץ בתיהם?
החיבאללה עשה
שרות לתושבי ישראל. למדנו כי עם מטוסי F-16 וספינות טילים הצבא מסוגל להפיל ולהשמיד
שלושה מל"טים. אפשר ללמוד מכאן כמה מטוסים וכמה אוניות יידרשו להגן על טבריה. ואם, כמדווח, לחיזבאללה
יש אלפי רקטות – אפשר לחשב שכל תקציב המדינה שייועד לנשק בלבד לא יספיק כדי להגן
כנגדן. אבל עוד חזון למועד.
תרחיש מעוף הרקטות
ואחרי החידוד
הלא־ממש מצחיק הזה הנה העניין המרכזי. נניח שפלג חסידי צער בעלי חיים יתפוס את
השלטון בחיזבאללה. ובמקום לשגר אלפי רקטות ליעדים מגוונים בישראל הוא ישלח אלפי
רקטות לאסדות הגז. האם, בתרחיש הזה, סביר להניח כי מתוך אותן אלפי רקטות יפגעו
בול באסדות לוויתן, תמר ותנין?
נעבור בחטף
למשפחת ישראלי היושבת בביתה וצופה במהדורת החדשות ושותה בצמא את דברי פרשננו
הפוליטי עמית סגל שזה עתה דיווח, בידיעה בלעדית, על הגעתן של שלוש צוללות חדישות
לנמל חיפה ....ואז מכשיר הטלוויזיה נדם. מר ישראל ישראלי חשב שהפיוז קפץ ומיהר
לארון החשמל. בדרך שם לב שהרחוב וכל הבתים מסביב חשוכים.
תרחיש מופרך?
בעוד כשנה לערך יושבתו כל תחנות הכוח לייצור חשמל השורפות פחם. הן יוחלפו בתחנות
כוח השורפות גז טבעי. כל הגז הטבעי מגיע לישראל מאותן אסדות באמצעות צינורות. שלוש
פגיעות בול באסדות הגז ובישראל אין חשמל.
מכסיקו והפחם
נזכור כי התחנות
הפחמיות הוקמו לאו דווקא משיקולים כלכליים – כי הפחם היה זול יותר. ממש לא. הסיבה
הכמעט יחידה היתה גיוון מקורות האנרגיה. עוד טרם הגיע הפחם ישראל היתה תלויה
במזוט. וכדי להימנע מתלות בדלק שמקורו במזרח התיכון העוין, אף דאגה הממשלה של אז
לקנות דלק ממכסיקו הרחוקה.
עתה, ובתוך
תקופה קצרה, נהיה תלויים בלעדית בשלוש אסדות בטווח רקטות.
הסבירו לנו שמתווה
הגז הוא העתיד של המדינה. אז נתניהו, שטייניץ וחבריהם שיקרו. גם הפרשנים הכלכליים
שהסבירו את תועלות הגז לכולנו – ולא רק לטייקונים בעלי זכיונות – לא עשו עבודתם
נאמנה. כמעט כולם טמנו ראשם בישבנו של יצחק תשובה והגז הנידף ממנו.
יש מוצא
ועכשיו לפתרון
שהוא בר השגה בטווח של שנה-שנתיים. הממשלה מקצה 750 קמ"ר (= 5% משטח הנגב)
להקמת שדות סולאריים. כאלה שמפיקים חשמל מקרני שמש. בישבנם של הפנלים הקולטים
מושיבים סוללות לאגירת חשמל לשעות הלילה ולחורף. כמות כזו יכולה לספק את כל
תצרוכת החשמל של ישראל. ולמעוניינים: במחיר זול בהרבה. וזה, למודאגים, לא יעלה שקל אחד לקופת המדינה.
מתחת לאדמה
מאחסנים פאנלים רזרביים למקרה שידידי איראן באזורנו יפוצצו את השדות הסולאריים.
אבל לא שמים את
כל ביצי החשמל בסל אחד.
