מה ההבדל בין
צעירים וקשישים? מי שהניד ראשו על השאלה המטופשת או שהשיב "הגיל" יכולים
לשכוח מפרס נובל בכלכלה. פרנקו מודיליאני זכה בפרס ב־1985 הרבה בזכות מחקרים
בתחום החסכון. החוקרים שאת ממצאיהם אני מביא היום מעלים סימן שאלה על התיאוריה של
חתן הפרס. לפחות באירופה.
מודיליאני טען
כי הצעירים עובדים וחוסכים כדי שלעת זיקנה יהיה להם מקור הכנסה. הקשישים
"אוכלים" חסכונות שיצרו בעת שהיו צעירים. זה נשמע הגיוני ואף סביר
לתקופה שבה מודיליאני כתב את עבודתו הראשונה בתחום: לפני כ־70 שנה.
על פניו נראה
שיש גורם מרכזי שאמור לתרום להתחזקות תופעת "אכילת החסכון": העליה
בתוחלת החיים. זו יוצרת הוצאה בלתי צפוייה כמו הצורך בטיפול סיעודי יקר. לעומת
זאת, לפחות באירופה המערבית, הסדרי הפנסיה שהואצו אחרי מלחמת העולם השנייה ועליית
הסוציאל־דמוקרטים לשלטון שיצרו מערכות בריאות במימון ציבורי – שני אלה אמורים
ליצור תמריץ הפוך. מה גם שהשתרש נוהג ולפיו יש חובה על הורים להוריש נכסים לילדיהם,
ואם יבזבזו – מה יהיה על הילדים בני
ה־50+?
המחקר החדש בדק
את מצב החסכון לעת קשישות כמעט בכל מדינות אירופה ובישראל בקרב כ־140,000
פנסיונרים שאינם עובדים. הממצא העיקרי הוא שבממוצע החסכון של הפנסיונרים גדל בכ־2%
לשנה. כמקובל בכל הממוצע יש כמעט מחצית שחסכונם פחת, אם כי בשיעור נמוך.
מיכאלי מפספסת
ההקדמה הזו באה
לטעון ששרת התחבורה פיספסה בהחלטה לתת פטור מתשלום בנסיעה בתחבורה ציבורית לבני
75+.
יש שתי טענות
עיקריות בזכות הפטור. האחת, בנוסח מודיליאני, היא שהקשישים עניים יותר, ובהרבה. זו
גם הסיבה שלפני כמה שנים ניתן פטור מתשלום לקשישים עבור שני טיפולים בשנה אצל
שיננית ובדיקה שנתית אצל רופא שיניים – כאשר כלל טיפולי השיניים בישראל אינם
ב"סל הבריאות".
השנייה, עדיף
שהקשישים לא ינהגו. הם מסוכנים לעצמם ולאחרים. חיפשתי מידע על קשישים ותחבורה
ומצאתי שאכן יש תחום אחד בו שיעור הקשישים גבוה באופן מיוחד: יותר מהם נהרגים
בתאונות דרכים. אלא שמצער לדווח שההרוגים האלה בחרו שלא לנהוג אלא ללכת ברגל. אפשר
אולי לטעון שבכך חוסכת המדינה בתשלום קיצבאות זיקנה וסיעוד. אבל זה לא עונה לבעיית
הנהיגה והקשישים.
עולם הפוך
הבה נדמיין עולם
משונה: הגיל המינימלי לנהיגה בכל כלי רכב (כן, גם אופנוע) יועלה מהגיל הנוכחי
ל־30. לעומת זאת ייאסר על מי שהם בני פחות מ־55 לנהוג במשאיות ובאוטובוסים. במקביל
יבוטל הפטור מתשלום עבור תחבורה ציבורית לקשישים והוא יועבר למי שגילם פחות מ־30.
נמשיך עתה לנחש
מה יקרה, בעולם המדומיין הזה, למספר הנסיעות בכלי רכב ובעיקר מה יקרה למספר תאונות
הדרכים ובמיוחד שבמיוחד למספר ההרוגים בתאונות דרכים.
הנה הניחוש שלי.
הגודש בכבישים יפחת משמעותית ולוא רק בגלל שיש יותר בני 18־30 מאשר קשישים.
הצעירים נטולי רשיונות ייסעו באוטובוסים ויצעקו על הנהג הקשיש שייסע מהר יותר.
הנהג כמובן לא יעשה כן ולוא רק בגלל שסביר שאינו שומע את זעקות השבר. וברצינות:
נהגים מבוגרים נוהגים ביותר זהירות מנהגים צעירים.
מי יסיע את
הילדים לגן ולבית הספר? הסבתאות המתפשטת, כמובן.
הקץ לרעב
ותהיה עוד תועלת
שלא ממין העניין. מפלגת אריה דרעי מפרסמת בימי טרום בחירות פוסטרים על מאות אלפי
קשישים רעבים. אמנם הונאה, כמקובל אצל ראש התנועה, אבל נניח שזה נכון. בעולם
המדומיין שיצרתי כל הקשישים האלה יהיו נהגי משאיות ואוטובוסים ויקבלו שכר של 60
שקל לשעה. לא עדיף?
