"הרפורמה
צפויה לחסוך לקופת המדינה מיליארדי שקלים על יד הפחתת תשלומי הריבית מדי שנה (...)
תוך העמקת שוק החוב המקומי והבינלאומי".
כך נכתב בהודעה
שהוציא השבוע משרד האוצר כאשר הרפורמה המדוברת היא בת שני סעיפים:
1.
קופות הפנסיה לא יוכלו לרכוש יותר אגרות חוב מיוחדות שהריבית עליהן
היא 4.86% לשנה צמודה למדד המחירים לצרכן.
2.
במקום זה הן יקבלו מהממשלה ביטוח תשואה בגובה 5.15% לשנה צמודה למדד
המחירים לצרכן.
הופתעתי ממה שלא
נכתב: שמי שחוסך לפנסיה (וכיום זו חובה) יקבל פנסיה גדולה יותר. כי לקרן הפנסיה
מובטחת "הכנסה" בשיעור של 0.29% יותר מאשר בעבר.
איך זה
ש"רפורמה" כל כך חשובה לא מניבה תועלת לחוסך על אף שהממשלה מבטיחה תשואה
גדולה יותר מבעבר?
הניסוי המחשבתי
הנה ההסבר שלי ל"אג"ח תעלול" תוצרת אביגדור ליברמן.
נניח שאני מנהל
קרן פנסיה ויש לי 670 מיליארד שקל (כלל האג"ח של קרנות הפנסיה החדשות) בנכסים
מהם שליש "ישב" עד כה באותן אגרות חוב מיוחדות שהממשלה בעטה עתה לפח
האשפה. כלומר מהחודש יש לי הרבה מיליארדים פנויים למשחקי ממון. מה אני עושה עם
הכסף הזה?
לא רק שאני מנהל
קרן פנסיה אלא שאני מתנהג באחריות ולא משקיע את הכסף במניות ובכל מיני תעלולים
פיננסים כמו מטבעות קריפטו אלא נשאר יציב – סולידי
בלשון הפיננסיירים – ומשקיע באגרות חוב. הממשלה מבטיחה לי תשואה של 5.15% ולכן אני
מחפש תשואה טובה עוד יותר.
אני מסתכל על
לוח התשואות של אגרות חוב של מדינות. שם אני מגלה כי התשואה על אגרות חוב של
מדינות אירופה, ארה"ב, קנדה, אוסטרליה, יפן, טאיוון, מלזיה, סין, סינגפור לא מניבות תשואה המתקרבת לזו שמבטיחה
ממשלת ישראל. אפילו אג"ח של ממשלת בולגריה לא מניב תשואה כמובטח במדינת העם
היהודי בזכות הרפורמה. האג"ח של מלטה נסחר בתשואה של 4%. מרוקו, שם יש
לבנימין גנץ ובנימין נתניהו הרבה חברים מניבה כ־3.5%. ממש מגעיל.
אאוריקה
חצי שעה בזבזתי
על חיפוש מדינה "מתוקנת כלכלית" עם תשואה של 6% - חראם. שום כלום.
איפה, אם כך,
התשואות הגבוהות? מכסיקו, למשל, עם 10%. זה נשמע לא רע. בכל זאת שכנה של
ארה"ב אז שום פוטינוביץ' לא יבוא לחטוף שם איזה דונם פה־דונם שם (סיפוח טקסס
לארה"ב היה מזמן). אולי משהו קרוב יותר? ירדן, מתברר, עם תשואה כמו שמבטיח
הרה"ג ליברמן. אבל מצרים מניבה כמו מכסיקו כפול 2! נחמד מאוד.
לפיכך החלטתי
להשקיע את השליש המותר באג"ח של מכסיקו ומצרים. ותגידו לי תודה שלא הסתכלתי
על הנתונים של ארגנטינה שהיא חברה של כבוד באירגון המדינות שלא משלמות חובות
והנקרא, איך לא, "מועדון פריז" שזה המקום שבו יושבים הנושים.
עברו חמש שנים –
מועד ההתחשבנות עם הממשלה - ובשתי המדינות שער החליפין שבינן לבין השקל הורע.
כלומר כל שקל קונה פי שניים יותר מהמטבעות של המדינות שבהן השקעתי. מה שאומר שכל
הכסף המושקע לא הניב גרוש.
הגבול עם לבנון
לא נורא. יש
ערבות מדינה, הלא כן?
אם
כך איך זה שהגאון ליברמן מסביר שתקציב המדינה ירוויח מהתעלול? מילת המפתח היא במילים
"מדי שנה". והכוונה היא שמדי שנה יחסכו בתשלום ריבית עד למפץ הגדול,
בעוד חמש שנים, כאשר המדינה תאלץ לשלם עבור הפסדי ההשקעה הכוללים באג"ח של
מכסיקו ומצרים.
תאלץ? כמו
שנתניהו אמר על ההסכם שלפיד רצה לחתום עם לבנון בנושא גבול שדות הגז: אותי זה לא מחייב.
