ג'ורג' אורוול
כלל בעולם העתידי שהוא תיאר בספריו הרבה ממה שאנחנו רואים בימים אלה. כדי שמשטרת
המחשבות, פייק ניוז בלשוננו, תהיה יעילה גם המילים צריכות להשתנות. כך, למשל, מה
שמכוער יהיה, בשפה החדשה, יפה.
האקטואליה
האקלימית לשימוש בשפה יפה מצויה בדבריו של מנכ"ל תאגיד דלק שברך את נשיא
ארה"ב על תכניתו לטפל בזיהום כדור הארץ כאשר כוונתו היתה לזיהום הנובע משריפה
של דלק פחממני (פחם, דלק, גז טבעי ותזקיקיהם). האיש התחייב כי התאגיד שלו יהפוך
תוך זמן קצר ליצרן של "אפס זיהום נטו".
הביטוי הזה הוא
דוגמא למה שהתכוון אורוול. המילה המחשידה היא נטו. מה רע בלתמוך ב"אפס
זיהום"? במה המילה "נטו" מסייעת בהבנת הנקרא?
אורוול ידוע
בעיקר ככותב נגד המשטר שהיה נהוג בברית המועצות בתקופת סטאלין. אבל הימין היה זר
לו ובמכתביו טרח להגדיר עצמו כסוציאליסט. לא מכבר עניין השפה עלה מחדש בידי
קפיטליסט למהדרין – המיליארדר אנדרו פורסט מאוסטרליה שתהה על פשר הנטו הזה. כמנהג
קפיטליסטים הוא לא זכה במיליארד בזעת אפו. הפקת תועלת מזעת גופם של אחרים היא ההגדרה
הנאותה של מקרה פורסט. ומה שחשוב לענייננו זה שהוא תרם הרבה לזיהום בעיקר מהמכרות
שבבעלותו.
בין הברוטו והנטו
אלא שהאיש עשה
די נזקים ורוצה לתקן. והתיקון הראשון הוא חיסול ה"נטו" באפס זיהום.
מה ההבדל בין
אפס זיהום נטו וברוטו? באפס זיהום נטו היצרן יכול לזהם ובלבד שהוא מקזז את הלכלוך
שהוא מייצר עם מכשירים לניקוי זיהומים. זה יכול להיות למשל להתחייב לנטוע עצים. זה
יכול להיות לשאוב דו תחמוצת הפחמן מהאוויר או מארובה מזהמת ולקבור אותו באדמה. או
אז ברוטו אתה מזהם, אבל נטו אתה יוצא לא מזהם.
באפס זיהום
ברוטו (ולא צריך את המילה ברוטו) היצרן לא מזהם. נקודה. כלומר אם הוא, כמו פוסטר,
צריך אנרגיה למכרות המתכת עליו לייצר חשמל שלא משריפה, למשל מחום השמש.
חשבון הנטו
עד כאן זה נראה
תמים משני הכיוונים. אלא שליצרן שבוחר ללכת על "אפס זיהום נטו" צריך
להיות מי שישלם עבור התחליפים בין שאלה נטיעת עצים או קבורה של דו תחמוצת פחמן. השוק
הכלכלי לא מספק ביקוש לעניינים האלה וכאן נכנסת הממשלה.
הממשלה משלמת –
באמצעות מענקים או הטבות מס – עבור פעילות ה"נטו". על כך מלינים הרבה
אנשים שעוסקים באקולוגיה כולל פורסט. לא בגלל שהם מתנגדים למעורבות ממשלתית. אלא
בגלל שהשיטה נותנת הכשר להמשך הזיהום ובלבד שהוא מתקזז עם משהו חיובי, כמו נטיעת
עצים.
חשבון הברוטו
האלטרנטיבה היא
שהממשלה – אם היא בוחרת להשקיע כסף בתיקון קלקול האקלים – תעדיף סבסוד של ייצור
אנרגיה חלופית ממקורות שאינם מזהמים. האלטרנטיבה מעניינת גם בגלל ההיבט הכספי.
חשמל המיוצר מאנרגיית השמש זול בהרבה מחשמל שמיוצר משריפת דלק כולל גז טבעי. וכך
ייצור מוגבר של חשמל זול יבטל את הכדאיות הכלכלית של חשמל יקר ומזהם.
ישראל - לבנון
הוא גם יחסוך את
הוויכוח בין ראש הממשלה וראש האופוזיציה על הסכם הגז עם לבנון. כי במדיניות של אפס
זיהום מי בכלל צריך עוד הגז?
