הנה רשימת ראשי
הממשלה של ישראל ועמדתם בעניין שתי מדינות כפתרון לסכסוך הישראלי-פלסטיני, מאז
הסכמי אוסלו.
יצחק רבין –
נגד.
שמעון פרס – התחיל
נגד ועבר לבעד.
בנימין נתניהו –
בעד. ראו נאום "בר־אילן" מ־2009.
אהוד ברק – בעד.
אריאל שרון –
בעד.
אהוד אולמרט –
בעד.
נפתלי בנט –
נגד.
יאיר לפיד –
בעד.
הנה על כן שאלה:
איך זה שמשנת 1995 כמעט כל ראשי הממשלה בישראל הם בעד שתי מדינות וגם יאסר ערפאת
ומחמוד עבאס הם בעד אבל אין שתי מדינות?
נמשיך הלאה:
חד"ש בוודאי בעד שתי מדינות. מרצ –
אין ספק. העבודה – אמנם מרב מיכאלי טוענת שהיא ממשיכת דרכו של יצחק רבין, שהיה
מאוד נגד, אבל היא בעד. די בטוח שהמפלגה של גדעון סער היא נגד יחד עם הציונות
הדתית אבל זו של הגנצים – בעד.
ספרתי: בכנסת
הנוכחית יש יותר מ־90 חברי כנסת שהם במוצהר בעד שתי מדינות. ובכל זאת שתי מדינות –
יוק.
נשים עושות שלום
למעט רבין ובנט
שלא שיקרו כל השאר עשו ככל יכולתם למנוע מדינה פלסטינית. לבטח אלה שכמו נתניהו לא
ניהלו מו"מ. כל השאר הביעו נכונות, לחצו ידיים, קשקשו באו"ם את רצונם הכן.
ובפועל מנעו. עצרו. שיקרו. אפילו הביטוי "אין פרטנר" הוא המצאה לא של
הימין אלא של מפלגת העבודה בעיניים – בראשות אהוד ברק.
לכן היה מפתיע
לראות את המודעה שפירסם האירגון
"נשים עושות שלום" הקוראת להפסקת האלימות ולחידוש המשא ומתן. משא ומתן
על מה? שתי מדינות, אלא מה.
ברור לכל מי
שעיניים בראשו כי אם ייפתח מו"מ תהיה דרישה של פלסטין לפירוק ההתנחלויות
שמעבר לקו הירוק – הוא הגבול שהם ידרשו. מישהו רואה את ממשלת ישראל, בכל הרכב שהוא
מפנה את כל התנחלויות ותסכים לגבולות 67?. כמו אצל אהוד ברק ואהוד אולמרט, יתחיל
תהליך של מיקוח שלא יסתיים לעולם. ולא נשכח: מישהו בדעה שהסכם עליו יחתום מחמוד
עבאס, שתרומתו לסטטוס קוו לא תסולא בפז, יהיה אמין?
מדינה אחת
יש כאלה שאומרים
שזו הסיבה שראוי להודות בכשלון הקונצפציה של שתי מדינות ולכן, במגבלה הזו, הרצוי והמצוי
מתכנסים למדינה אחת שיוויונית לכל מי שמתגורר בשטחה. לימין אין כל תשובה למעט המשך
הסטטוס קוו ובוודאי שהוא מתנגד לשיוויון. אפילו בית המשפט העליון איים לא מכבר על
מפלגת בל"ד שאם תעלה שוב את הצעתה לחוק השיוויון בתוך ישראל – זו תהיה עילה
לפסול אותה מלהשתתף בבחירות. קל וחומר הצעה לשיוויון עם פלסטינים המתגוררים
במכורתנו חברון.
נסיגה אחת
יש אופציה
שלישית. מפלגות שבאמת תומכות בפשרה יפסיקו עם הסיסמא הריקה - שתי מדינות - ויפעלו למען חקיקה שתקבע את גבולות 67' כגבולות
של ישראל. מהרגע שחוק כזה מתקבל ייאסר על
כל גוף ציבורי ישראלי (למעט הצבא, משרד החוץ והמוסד למודיעין) לפעול מעבר לגבולות
המדינה. אף אחד לא יפנה התנחלויות. מעמד הישראלים המתגוררים באריאל יושווה למעמד
ישראלים הגרים בניו יורק.
בתוך שנה מהיום
שהחוק יתקבל הצבא ייסוג מהשטח שמעבר לגבול. זה ייעשה באופן חד צדדי, ללא
מו"מ. ללא כל דרישה לתמורה מפלסטין.
ירצו הפלסטינים
להקים מדינה? שיעשו כן. ירצו להתאחד עם ירדן, איראן, או הפדרציה הרוסית? בבקשה.
ירצו להגיע להסכם שלום עם ישראל? ברצון רב.
אבל הכל אחרי
חיסול הכיבוש.
ואת החוק הזה
יעלו להצבעה בכנסת מדי שלושה חודשים. להזכיר לכולם שיש מה לעשות ולא רק להעלות
סיסמאות ריקות.
