ההוויה קובעת את התודעה, ולא להיפך, פסק קרל מרקס. על פניו המשפט ברור. אלא שכלל לא פשוט להגדיר מהי אותה הוויה המהווה את התשתית שממנה צמחה תודעתנו.
כדי להשיב על
החידה המציאו רבותינו את הכלכלנים. כי אין כמותם לדעת מה, כמה ואיך אנחנו מייצרים.
ואכן המקצוע עמד במבחן והמציא את התמ"ג לנפש ((GDP per capita שהוא מודד אובייקטיבי
ומדויק לאותה הוויה. עד שבאו השמאלנים, הלהט"בים ושאר מפגעי הסדר הטוב עם
קושיות כמו מה בדבר תמותת תינוקות, תוחלת חיים. עברו עוד כמה שנים והמזיקים קפצו
עם עוד שאלה: ומה בדבר האושר, ולא רק העושר? ומה בדבר איך העושר מתחלק בין אותם
נפשות שנמדדות?
כך נולדו מדדים
נוספים למציאות שבה אנו חיים. מדד הפיתוח האנושי (Human Development Index) הוא המפורסם שבהם. אלא שבשנים האחרונות נוספו לכל אלה גם מדדים
סובייקטיבים. מדד קנטריל (Cantrill) הוא הוותיק שבהם. "בסולם מאפס ועד עשר
היכן היית מציב/ה את עצמך?", שואל קנטריל את נסקריו. מחברים את הציון העצמי
של הנסקרים, מחלקים במספר הנפשות והופ קיבלנו את מדד העושר + אושר הסובייקטיבי.
אציין כבר עתה
שאני מאלה שמתייחסים בחשדנות למדד התמ"ג לנפש ובביטול מוחלט למדדים
סובייקטיבים. בין השאר כי מי שנותן ציון 10 לבית חולים רמב"ם
"מודד" לפי אמות מידה שונות מזו שנתנה אותו ציון לבית החולים וולפסון.
מדדים סובייקטיבים הם, בעיני, סוג של מצב רוח. משהו זמני.
השבוע גיליתי
מדד סובייקטיבי חדש שעליו אדווח כאן.
בכל מדינה
נערכים סקרים סובייקטיבים הן לגבי האושר והן לגבי הדיכאון. כך, למשל, בישראל (לפי
מדד סובייקטיבי של הלשכה לסטטיסטיקה – למ"ס) ב־20 השנה האחרונות שיעור האנשים
שלוקים בבריאותם ("בכלל לא טוב") ירד מכ–6% ל־3%. גם שיעור המדוכאים ירד
במחצית. במקביל שיעור המרוצים מאוד מהחיים הגיע לכ־90% עליה של 7% בהשוואה למצב
לפני עשרים שנה.
נחמד? לפי הסקר האחרון, שיעורם של אלה שמרוב
דאגה לא ישנו טוב שווה לזה של מי שנטולי דאגות המפריעות לשינה. אז יש בעיה.
המצב העולמי
שני כלכלנים
חברו למחקר עולמי בעניין מצב האנושות. הם לא נמנים על חובבי הלמ"ס ולכן השתמשו
בסקר סובייקטיבי של "גאלופ" בשנים 2008-17 וניתחו את המצב לפי התשובות
ל־8 שאלות. ארבע "חיוביות" (סולם קנטרל, הנאה, חיוך ומנוחה) וארבע
"שליליות"(כאב פיסי, עצבות, דאגה וכעס). הם הרכיבו מדד משולב – וכאן
החידוש – שמשנה לחלוטין מה שחשבנו על עצמנו.
במדד התמ"ג
לנפש ישראל היא בעשירון העליון – מקום 14 מתוך 180 מדינות. לידינו הולנד ודנמרק
ומתחתינו ניו זילנד וגרמניה שלא לדבר על פלסטין שאותה שחררנו מהכיבוש הירדני
והובלנו אותה למקום ה־130 בעולם בעוד ירדן העלובה נמצאת במקום 114.
איפה קרל מרקס
התמונה הישראלית
של עושר מתהפכת במדד האושר. בעוד ידידנו מהולנד ודנמרק נשארים בעשירון העליון
אנחנו חוברים לידידים חדשים: אוגנדה ובורונדי הכי קרובים. בוהטן שהיא במונחי העושר
במקום ה־129 נמצאת 50 מקומות מעל ישראל בסולם האושר.
מה שמביא אותי
לשאלה הבאה: האם ההישגים הפוליטיים של בנימין נתניהו – מלך ישראל בתקופה הנסקרת –
הם תוצאה של העושר העולה או של הדיכאון התופח. לפי הדיבורים של חברי הכנסת של
הימין מי ששלט בארץ בתקופה הנסקרת היא "מפלגת בג"צ" ומכאן המסקנה
שהליכוד בשלטון בגלל הדיכאון תוצרת בתי המשפט. אלא שבפועל הימין היה בשלטון ולכן
המסקנה היא שהתודעה קובעת את ההוויה ולא להפך – כפי שטען בטעות הסבא של השמאל, קרל
מרקס.
שבוע סובייקטיבי
טוב.
