את מאיר אני מכיר
יותר מעשרים שנה. אנחנו נפגשים כאשר אני מגיע למקום שבו הוא מועסק כשכיר. מאיר הוא
יהודי־חרדי שעובד מלוא שעות העבודה המקובלות. על אלוהים אנחנו לא מדברים. קצת
פוליטיקה. קצת רכילות על בעל העסק. קצת צחוקים.
לא מכבר כשעמדנו
להיפרד ברכתי אותו ש"תעלה לתורה". הוא הסתכל עלי וסינן בלחש "אין
סיכוי". לרגע חשבתי שהאיש בדרכו אל מחוץ ללפיתת הדת וכוהניה. ליתר ביטחון
שאלתי אותו: למה?
מאיר הסתכל סביבו, ראה שאין לחץ בעבודה, ופתח
בשיעור על כלכלת בית הכנסת. אתמצת את הדברים: "עליה לתורה" היא הדובדבן
שבקצפת "חיי" הדת בציבור. להתפלל, עם ובלי נדנוד הגוף, עושים כולם.
לעלות לתורה זה מתת למעטים.
איך מקצים את
הכבוד בין מספר קטן של נבחרים? ומה עם צדקה ועניי עירך קודמים? לא מזה ולא מזה. רק
הכסף מדבר, מסביר מאיר כאשר הוא מלווה את המשפט האחרון בשפשוף האגודל עם האצבע
והאמה. "ואין לי", מסיים האיש את דרשתו.
חשבתי על כלכלת
בית הכנסת בעת שחבר שלי התקשר עם המלצה לקרוא מאמר שכתבה מירב ארלוזורוב במוסף
הכלכלי של "הארץ" שעסק ב"החברה החרדית מפרה החוזה החברתי – ופוגעת
באפשרות למדינת רווחה". או, בעברית יותר פשוטה: הקואליציה החדשה תהרוס לנו את
המדינה הנפלאה שהקמנו.
החוזה שלא היה
מה החוזה שמופר לרגל
הסחיטה הקואליציונית? ובכן, במדינת רווחה המדינה מסייעת לכולם בשכר מינימום,
בקיצבאות, בבריאות, בחינוך ובלבד שכל כלל התושבים עושים כל מאמץ לעבוד. זה החוזה:
אנחנו נעבוד והמדינה תספק לנו רווחה.
עכשיו באים
המנוולים ומפרים את החוזה בדרישות להקפאת ריבית על המשכנתא, בהגדלת קיצבאות
לתלמידי ישיבה, בפטור מוחלט משרות צבאי ועוד כהנה וכהנה.
אלא שמי שהמציא
את הבלוף־חוזה הזה לא היו המפלגות החרדיות. זה היה דוד בן גוריון בעצמו ולא
בכבודו. הוא זה שבקואליציה הראשונה שלו הכניס את המפלגות החרדיות פנימה ושילם להם
כדי שהם "יעלו לתורה" עבור כל היהודים. מאז כל ממשלה עושה את זה. שתי
מפלגות הבלוף־שמאל, מרצ ומפלגת העבודה, לא שינו דבר בהסדר הזה הן בממשלת הלכאורה
שינוי האחרונה (שבה לא היו חרדים בקואליציה) הן בממשלות של רבין וברק. מעולם לא
נגעו בעניין אלא שילמו את המחיר.
ומה לעשות? כמו
מחיר הנפט גם המחיר לעליה לתורה למען כלל היהודים עולה. נקח למשל את הדוגמא של
הקפאת הריבית על משכנתאות.
כלכלת הקיבוצים
ההצעה היא של
ח"כ משה גפני מיהדות התורה. הוא המציא את פח הזבל הזה? הבה נעיף מבט על
התנועה הקיבוצית. מי שבוחן את כלכלת הקיבוץ מגלה מיד את אותם כלי מדיניות שעכשיו
מוגדרים כסחיטה. אשראי מסובסד בידי המדינה היה הכלי העיקרי. קרקע חינם לא שונה
מבית כנסת חינם. תיקצוב חינוך לפי כיתות ולא לפי תלמידים זו המצאה של תנועת העבודה
להונות את כולנו כאילו שיש שיוויון בין כיתה של 15 תלמידים ו־35 תלמידים. שניהם
כיתה באותו תקציב.
וברגע שהיתה כאן
ממשלה שחיסלה את האשראי המסובסד, את עיוותי תיקצוב החינוך ואת סיבסוד המים לחקלאים
– התנועה הקיבוצית התמוטטה.
מתי יבינו כאן
שכל מה שגפני וחבורת הזמר החרדי דורשים, כולל הקרקע שהשאירו לקיבוצים ולמושבים גם
אחרי שלקחו מהם את הסובסידיות –שכל אלה מזיקים?
א.
כאשר מה שנותנים לחרדים יחול על כולם. למשל, סטודנט בטכניון לא ישלם
שכר לימוד אבל כן יקבל קיצבה חודשית.
ב.
כאשר מה שנותנים לחילוניים ינתן באותם תנאים גם לחרדים. החרדים ישלמו
שכר לימוד בישיבות ולא יקבלו קיצבה.
ג.
כאשר בבתי הכנסת לא ידבר הכסף בעת עליה לתורה אלא תהיה רוטציה בין כל
המתפללים.
שבוע
טוב
