השבוע נפתח
בסערה בעקבות פירסום ההסכם הקואליציוני שבין הליכוד למפלגת נעם, היודו־נאצית בלשונו
של ישעיהו לייבוביץ, ולפיו היחידה ל"תכניות חיצוניות" תועבר ממשרד
החינוך ותופקד בידי סגן שר מנעם. עשרות ראשי רשויות מקומיות, אקדמאים ומאות מנהלים
ומורים הודיעו כי בכוונתם לפעול כנגד.
גם יו"ר
האופוזיציה העתידית וראש הממשלה בהווה, יאיר לפיד, התגייס ופירסם מודעת תמיכה
באותם ראשי רשויות מקומיות שיאמרו לא לגזירה החדשה שלדבריו מהווה "איום ישיר
ומסוכן לערכי היסוד.....שיוויון זכויות חברתי מלא, שיוויון לנשים, שיוויון
ללהט"בים, הגנה על מיעוטים, חופש דת ומצפון".
הנה לנו מועמד
לקבל את פרס ישראל בצביעות. הוא יוצר מצב שקרי לפיו אותם "ערכי יסוד"
מתקיימים היום. ורק הרשעים מהקואליציה של נתניהו באים להרוס. לפיד ורעיו לממשלה
הנוכחית וכל קודמותיה הם שותפים מלאים לכך שאף אחד מאותם ערכי יסוד שמנה לפיד לא
התקיימו ולא מתקיימים בישראל.
אוטונומיה ניהולית
אנשים יותר
רציניים המחפשים את התשובה לעתיד השחור מציעים פתרון אחר: לשחרר את משרד החינוך
מניהול תכניות הלימודים בבתי הספר ולהפקיד את הנושא בידי מנהלי בתי הספר. מה
שכמובן מעלה את השאלה מי ימנה את מנהלי בתי הספר. אם ראשי הרשויות המקומיות
והממשלה ימשיכו לעשות כן – נקבל את האיסור של המנהלים לשמוע דעה של ערבי.
לכך מצטרפת
הדרישה של המפלגות החרדיות, שכנראה מוסכמת על הליכוד, להפסיק לבלבל להם את המוח עם
לימודי הליבה בבתי הספר "שלהם".
הנה תזכורת קלה: מי שנתן לבתי הספר האלה מימון ציבורי משוריין ופטור למעשה
מלימודי ליבה – מתמטיקה, שפות, מדעים וטפו, טפו, אבולוציה (על לימודי הסטוריה
ואזרחות ויתרו מזמן) – היה האדמו"ר שמעון פרס שעבור הקואליציה שלו שילם את
המחיר הזה המשוריין בחוק יסודות התקציב.
העברת ההחלטה על
מה מלמדים בבתי ספר מהממשלה לרשויות המקומיות ולמנהלים היא העברת הדיקטטור ממקום
אחד למקום שני תוך השארת הדיקטטורה. יש כאלה שמאמינים שעדיפים דיקטטורים מסוג ראש
עיריית רמת גן או מ"מ מנהל בית החולים הדסה שמפטר רופא שנתן (וכנראה שלא) עוגה
ל"מחבל". או מנהל בית ספר שזרק תלמיד מהמוסד אותו הוא מנהל כי הביע
תמיכה בשחרור פלסטין מהכיבוש הישראלי. מאלה תבוא הישועה.
האנרכיה בפעולה
יסלחו לי, על
כן, כל מומחי הביזור (דצנטרליזציה) לכאורה. זה משחק בזהות המונופול. לא בחיסול
הדיקטטורה. הנה על כן ההצעה לאנרכיזם חינוכי.
אתחיל עם הכסף:
הממשלה תאבד שליטה על חלוקת הכסף הציבורי לחינוך (למעט בניית בתי ספר). הכסף יועבר
לבתי הספר בסכום שווה לתלמיד. לבתי ספר אסור יהיה לקבל מימון פרטי או תרומות. כל
תכניות הלימוד יבוטלו. הממשלה רק תחזיק פקחים שיוודאו את מה שייכתב מכאן והלאה.
תפקידם העיקרי: לוודא פלורליזם חינוכי.
כל בית ספר
שמקבל מימון ציבורי יחוייב להציע מגוון של שיעורים לתלמידים והוריהם. החל מלימודי
עומק ביודו-נאציזם בהשוואה למקור הגרמני. עבור בלימודי דתות שבהם מי שמתעניין
בנושא יחוייב ללמוד 4 דתות לפחות. עבור ללימודי סמרטוטים המכונים דגלים. לומדי
גיאומטריה יחייבו הן בגיאומטריה אוקלידית והן בגיאומטריה לא אוקלידית (שבה, למשל, אין
קווים מקבילים). כל מי שלומד על בריאת
העולם ייאלץ להתמודד גם עם המפץ הגדול, חורים שחורים ושאר צרות המתחוללות ביקום. רוצים
ללמד שיר של חסידי ברסלב? בבקשה, יחד עם שיר ערבי, שבדי וסיני.
ובלשונו של
האדמו"ר מאו דזה דונג: "מאה פרחים יפרחו".
ללא תכנון
מרכזי. בתחרות חופשית. עם הרבה, הרבה ספקנות ובלי ציונים.
אוטופי? בוודאי.
להחליף דיקטטור הרבה יותר ריאלי.
