הנה ידיעה שלא
זכתה לאזכור בישראל: ממשלת גרמניה הודיעה שהיא פורשת מאמנת האנרגיה שנחתמה ב־1994.
ולמה הידיעה הזו מעניינת? כי לאחרונה הודיעו גם צרפת, הולנד, ספרד ופולין על פרישה
מהאמנה.
אמנת האנרגיה
מאפשרת לחברות המפיקות אנרגיה לתבוע ממשלות שמבקשות לצמצם את השימוש בדלק שמזהם
ובדלק שמייצר גזי חממה. כן, לא יאומן איך העולם השתנה בעשרים השנים האחרונות.
האמנה נוצרה כדי לעודד את יצרני אנרגיה מזהמת ולהגן עליהם. חברת חשמל הגרמנית RTE אף תבעה את ממשלת הולנד
על שהוציאה תקנות המגבילות את השימוש בפחם.
הפעם זה עוד יותר
מעניין כי האיחוד האירופי הודיע גם שהוא מצדד בשינוי האמנה, כך שממשלות שנוקטות
מדיניות לטיפול בהתחממות הגלובלית ובשינוי האקלים יוכלו להתגונן מפני תביעות.
ישראל, באמצעות
החשב הכללי שזה בכלל לא תחום עיסוקו, הודיעה בוועידת COP 27 המתקיימת בשארם א שייח על
מחויבותה לטפל במשבר האקלים ובפליטות גזי חממה, בעיקר דו תחמוצת הפחמן. האירופים
עושים וישראל מברברת. לעומת זאת היא לא הודיעה דבר בנושא צמצום זיהום המס, שגם הוא
אינו בתחום עיסוקו של החשב אבל קרוב הרבה יותר לענייני הכלכלה שעליהם הוא מופקד.
צרות של עשירים
כי זאת הידיעה
השניה שלא זכתה לאזכור בישראל: שני ארגונים שעניינם מיסוי צודק פירסמו דו"ח ולפיו
הכנסות של תאגידי הענק והאלפיון העליון בגובה של כ־500 מיליארד דולר, שהיו אמורים
להיות מחויבים במס למדינות שונות בעולם, הועברו ב-2021 למקלטי מס. מקלט מס היא
מדינה שבה שיעור המס הוא קטן מאוד עד אפסי. המדינות העשירות לא רק מאפשרות את
התרגיל אלא גם אינן מדווחות למשלמי המס בארצם על זהות מבקשי המקלט. סוד כמוס שלא
ראוי לגילוי נאות.
על פי האומדן,
הפסד המס השנתי עומד על כ־90 מיליארד דולר בשנה. בניסיון לטפל בתופעה המליץ הארגון
לשיתוף פעולה כלכלי (OECD) לפעול להשגת הסכמה עולמית על מס בשיעור של
15% לפחות על רווחי תאגידים. זה נשמע כמו צעד בכיוון הנכון אבל הוא לא פותר את
החידה: מיהם הגנבים ומדוע שמותיהם אינם מתפרסמים.
תרגיל מס לדוגמא
התשובה : הם לא
גנבים. לפחות לא במובן המקובל של המילה. הכל חוקי. הנה דוגמא לתרגיל: במדינה א' יש
מס חברות של 25%. תאגיד פלוני מייצר שבב למחשב ומוכר אותו לתאגיד אלמוני במדינה ב'
שבה מס החברות הוא 1%. השבב נמכר במחיר של דולר אחד. תאגיד אלמוני, שקנה את השבב
במחיר הזה, מוכר אותו בשוק העולמי במחיר תחרותי של 10 דולרים.
לתאגיד אלמוני
יש רווח של 9 דולרים (מחיר מכירה מינוס מחיר קניה) ועליו הוא משלם מס של 9 סנט.
הרווח שלו נטו, אחרי מס, הוא 8 דולר ו־91 סנט.
לתאגיד פלוני,
יצרן השבב, אין רווח כלל ולפעמים הוא אפילו רושם הפסד בעסקה. ולכן אין לו חבות מס.
אם כך, מה
הסיפור? נניח עתה ששני התאגידים נשלטים בידי תאגיד ששמו צ'קנונפוינט, שאין בינו
לבין תאגיד ישראלי־אמריקאי דבר וחצי דבר. צ'קנונפוינט גורף לחשבונותיו את הרווח נטו של תאגיד פלוני ובחדווה גם את ההפסד של תאגיד אלמוני, שיקוזז שנה מאוחר יותר מרווח עתידי.
לבחירת הקורא
הנה שאלה לא
כלכלית: מה החלופה העדיפה מבחינת כל הגדרה של צדק שתבחר הקוראת לאמץ?
1.
שכל העולם יסכים שמס חברות יהיה 15% לפחות.
2.
שכל מדינה תפרסם שמות של תאגידים שעשו חניית כסף ב"מקלט מס".
3.
שהמצב הקיים יימשך כראוי בקפיטליזם תחרותי.
