לאחר שהסתיימה
הספירה החלה חגיגת ההאשמות. יו"ר מפלגת העבודה, שהתנגדה לאיחוד עם מרצ,
האשימה את יאיר לפיד שחיסל את מרצ. מאמר המערכת ב"הארץ" קרא לה בתגובה
ללכת הביתה כי היא אשמה בכישלון. היו מומחים שהאשימו את חד"ש פעמיים: כי לא
התפשרה עם בל"ד והביאה לפיצול "הקול הערבי" (כאילו שהערבים הם מקשה
אחת) וכי לא חתמה הסכם עודפים עם רע"ם ובכך איבדה מנדט נוסף למחנה אנטי־ביבי.
לפיד גם אשם בכך שלא נענה להצעה להפחית את אחוז החסימה בטענה המגוחכת ומוטעית שאז
עלולה מפלגתו של בן גביר לעבור את אחוז החסימה (היא קיבלה כידוע פי- שלושה).
בתמצית:
המרכז-שמאל עשה שורה של טעויות שרובן נובעות מאגו נפוח ולכן הפסיד את השלטון.
במקום זה מוצע
להסתכל על התוצאות באופן שונה. על הפרק שני גורמים: המתמטיקה והבוגדים.
המתמטיקה
כדי להקל על אלה
שמתמטיקה גורמת להם בחילה הנה נתון פשוט: הליכוד קיבל בבחירות השבוע 23.41%
מהקולות – כמעט אחוז אחד פחות משיעור המצביעים עבורו בבחירות לכנסת הקודמת שבה
הפסיד את השלטון. לעומת זאת הוא קיבל 6% יותר מנדטים (32 במקום 30).
רק לסבר את
העין: אם מרצ היתה מקבלת גם את מה שהליכוד הפסיד (פחות מאחוז) היו לה 4 ארבעה מנדטים
במקום אפס. הנה לנו המתמטיקה שמחברת בין שיטת בחירות יחסית (בה כל קול שווה
לכאורה, לכאורה) לבין חלוקת עודפי הקולות למנדטים.
המבין במתמטיקה
יסביר עתה שהתחשיב דלעיל מתמקד רק בפינה אחת של גוש נתניהו וראוי להסתכל על התמונה
הכוללת. אז בבקשה. גוש נתניהו (הליכוד, הציונות הדתית, ש"ס, יהדות התורה) קיבל
בבחירות הקודמות 42.11% מהקולות שזיכו אותו ב־52 מנדטים. בבחירות השבוע קיבל הגוש
48.36% מהקולות (כן, רוב המצביעים הצביע גם הפעם נגד גוש נתניהו) שזיכו אותו ב־64
מנדטים. הגידול במספר הקולות הוא כ־14% ואילו הגידול במספר המנדטים הוא 23%. הנה
לנו דוגמא איך לא כל הקולות שווים בערכם.
נכון, רוב
המדינות בעולם משתמשות בשיטות בחירה שיוצרות תוצאות תמוהות הרבה יותר. אבל יהווה, לדברי הנביא ישעיהו ששוחח עימו, אמר כי היהודים הם אור לגויים ולא להפך.
הבוגדים
המתמטיקה היא,
לדעתי, הסיפור הפחות חשוב. הבגידה היא לוז התוצאה. אני מבקש להתמקד בשני בוגדים.
הראשון זו מרצ. המפלגה שהוקמה בתגובה לסיאוב של שלטון מפלגת העבודה, שיצאה חוצץ
בעד זכויות אזרח ואדם, שהיתה משב רוח מרענן בביצה הסרוחה – הפכה עם השנים לחלק
מהממסד. לא אכנס כאן לכל ההיסטוריה אלא רק לפרק האחרון: ההצטרפות לממשלת הימין שנקראה
ממשלת שינוי־מרכז־שמאל. לא שינוי, לא מרכז ולבטח לא שמאל. תמורת שלושה שרים
התחייבה מרצ לשמור על מדיניות הימין של נתניהו. וכל זה בשביל מה? כדי שבנט (ימין
קיצוני) או לפיד (ימין מנומס) יהיו ראש ממשלה ולא נתניהו. ממפלגה שנוסדה במטרה לשנות
את המציאות מרצ נהפכה למפלגה שמשמרת את המציאות שיצר כאן מי שהיה מתועב בעיני
מנהיגיה ובוחריה: נתניהו. בראבו.
מצביעיה, לפחות
חלקם, הבינו את העניין. למה להצביע מרצ כאשר מה שיש לה להציע זה לפיד? אז נצביע
לפיד או גנץ או כל קשקוש כזה שמרצ בגדה בעבורו.
אבל הבוגד
שהכריע את הבחירות הוא האיש שמרצ תמכה בו כראש ממשלה: נפתלי בנט.
סמוטריץ' עם קרחת
בנט עמד כל חייו
הפוליטיים מצדו הימני של נתניהו. הוא טען שנתניהו רך מדי בלחימה בעזה. רק לפני
כחודש, כראש ממשלה חליפי, מנע קבלת תקציב מחקר אירופי כי האירופים התנו אותו בכך שלא
יגיע להתנחלויות. אפילו נתניהו לא הגיע לאבסורד הזה. כשר אוצר הסכים לכך שהפטור
ממכס על יבוא מוצרים ישראלים לאיחוד האירופי לא יחול על מוצרים מההתנחלויות. כראש
ממשלה – לא שינה את המצב.
בנט בגד
במצביעיו. הם בחרו בשנה שעברה בסוג של סמוטריץ'־בן גביר עם קרחת וקיבלו חברות
במועדון של לפיד־גנץ־ליברמן־מיכאלי־הורביץ. והם לא אהבו את המועדון הזה. תוך כמה
חודשים המפלגה שלו התפרקה. בנט הבין שהוא גמור והחליט לא להתמודד בבחירות 2022.
6.21% מהקולות של אז ושבעה מנדטים שהוא גנב מהימין עמדו לפני דילמה קלה: להצביע
לפיד או להצביע למה שהם מאמינים בו.
אחזור רגע
למתמטיקה: הציונות הדתית קיבלה בבחירות השבוע 10.83% מהקולות לעומת 5.12% בבחירות
לפני שנה. ההפרש הוא מבוחריו של בנט 2021 . זו הירושה שהשאיר בנט.
הנה המלצה לגברת
נתניהו, שמומחי הרכילות טוענים שהיא השונאת הגדולה של בנט: תגידי לו תודה.
מסקנה
מתמטית־פוליטית: הימין ניצח כאן מזמן. בבחירות הקודמות הימין קיבל 63% כמעט בדיוק
כמו שקיבל עכשיו אם מושיבים, כראוי, את המחנה הממלכתי וישראל ביתנו במקום
האידיאולוגי הנכון.
מה שכמובן לא
שולל את האפשרות שהימין הנוכחי שיישב בממשלה יהיה מנוול יותר מקודמו שישב בממשלה
עם מרצ.
