הנה כלל יסוד
לתפקוד כלכלי: צריך שתהיה אבטלה. בברית המועצות חשבו שאפשר בלי, הקימו תכנון מרכזי
וריכוזי ופעלו בהתאם. התוצאה היתה מחסור כרוני. אמנם ברה"מ הטיסה אדם ראשונה
לחלל. אבל בחלל יש בעיקר הרבה ריק. כך גם נראתה הכלכלה שלה.
אני משתמש במילה
אבטלה במובן הרחב של המילה. חלק מכל מה שתורם לכלכלה צריך להיות מובטל, לא בשימוש.
מסמר, עגבניה, תרופה. הכל. כאשר יש פקק תנועה של שעה במבואות העיר המשמעות היא
שאין מספיק כביש מובטל או שיש יותר מדי כלי רכב. כאשר בטמבוריה הקרובה למקום
מגורינו אין מברג – המשמעות היא שחסרה אבטלה של מברגים. אם נסיט עתה את עינינו
בחזרה לכותרת של המאמר הזה אזי כדי שהכלכלה תתפקד היא צריכה להיות לא יעילה. כלומר
עם אבטלה של כל דבר.
בחודשים
האחרונים מתנהל ויכוח בשאלה מה גרם לעליות המחירים בכל העולם. בקרב הפרופסורה
הכלכלנית יש שתי מפלגות עיקריות. אחת טוענת כי אשמות בכך בשנות הקורונה העליזות.
כל המדינות הדפיסו אז כסף ויצרו חובות כדי לספק לכולם רמת חיים מינימלית בימים של
סגרים ממושכים. נגמרה המגיפה, והופ! עודפי הכסף רצו אחרי מוצרים והביאו להתייקרות.
הברדק בנתב"ג
המפלגה השניה מדברת
על ביקוש יתר. היא טוענת שכאשר המגפה הסתיימה כולנו ניסינו לטוס לחו"ל. מה
שקרה הוא ששדות התעופה לא עמדו בעומס, טיסות נדחו ואחרי כן בוטלו ונהיה ברדק
תעופתי. מכיוון ששנתיים לא קנו מקררים, באחת גדל הביקוש למקררים, נוצר פקק תנועה
בנמלי המוצא, תעריפי ההובלה הימית עלו. וכך הלאה.
כאשר ארה"ב
ומדינות אירופה הטילו סנקציות כלכליות על איראן מה שקרה בפועל הוא שהן יצרו מחסור
באיראן. וכאשר רוסיה החליטה להעניש את גרמניה על תמיכתה באוקראינה (סליחה, ב־"קייב")
– היא סגרה את הברז של הגז. לגרמניה אין גז מובטל בכמות מספקת.
תפוסה מלאה בבית חולים
מה קורה כאשר יש
ממשלה שמתקשה להבין שצריך לייצר אבטלה וגורסת שצריך להתייעל? להתייעל – תשאלו כל
פקיד של משרד האוצר – זה לייצר את אותו דבר עם פחות תשומות.
ב־1990 היתה
אוכלוסיית ישראל מחצית מספרה דהיום. האם מספר בתי החולים הוכפל? בוודאי שלא. תספרו
בבקשה מיטות ל־1000 נפש. המספר ירד. תספרו בבקשה רופאים בשרות הציבורי ל־1000 נפש.
גם זה ירד. במדד ההתייעלות זה ממש נהדר. במדד האבטלה ההכרחית זה ממש פיגוע.
מה קורה, וזה
קורה, כאשר התפוסה בבתי החולים מתקרבת ל־100% ואפילו עולה על השיעור הזה כאשר
המסדרון משמש למנוחת המנותח? מי, במקרה הזה, מצליח לקבל טיפול ראוי? ובעיקר: מי לא?
מחקר אמריקאי
בחן את תהליכי הסלקציה שעושים בתי החולים שם כאשר מגיעים לתפוסה מלאה. כדי לא
להיתקע עם שאלות מהסוג האם פלוני קיבל יותר טיפול מאלמוני הם ספרו מתים לפי צבע
עור. הממצא: כאשר בית החולים מגיע לתפוסה מלאה שיעור המתים מקרב שחורים גדל
בהשוואה לצבעים האחרים. באופן לא מפתיע גם הזמן שעובר מאז ששחור נכנס לבית חולים
בתפוסה מלאה ועד הטיפול בו ארוך יותר מאשר אצל הלבן.
אבל זו לא
גזענות. ממש לא. זו התייעלות.
ברפואה ציבורית,
כפי שהיא אמורה להיות בישראל, יש עיוורון לצבעים, למגדר, ללאום ולמוצא. נו, טוב,
למעט מי שבשר"פ (שרות רפואי פרטי) או משלם משהו לקרן מחקר. או הרבי מגור. או
חבר כנסת. כולם לכאורה שווים. אם כך, איך מקצים מנהלי המחלקות את הטיפול הרפואי
בעת מחסור?
הנה תרחיש
תיאורטי לחלוטין: מי הראשון בתור, צעיר חולה קורונה ומונשם או זקן חולה קורונה
ומונשם? (שלא לדבר על זקן חולה קורונה, מונשם ועם מחלת כליות)
כדי לשלול את
התרחיש צריך אבטלה. לא יעילות.
