אמת או שקר

 השבוע הקשבתי להרצאה על אמת ושקר. הנה סיכום שלי של דברי אירי ריקין. אנחנו, כמעט כולנו, אומרים על עצמנו שאנחנו דוברי אמת. במקביל אנחנו מתעבים שקרנים. בפועל כולנו, כולם, משקרים רוב הזמן. ברוב השקרים שלנו אנחנו לא מתכוונים לשקר ולכן מילות השקר גם לא מתוייגות אצלנו כשקר. לשקר יש יחסי ציבור גרועים ויחסי אנוש מעולים.

קמת בבוקר עם כאב ברגל. הלכת לעבודה. הרגל כואבת. בכניסה למקום העבודה השוער אומר "שלום, מה שלומך?" ואת עונה לרוב "בסדר". זה שקר קטנטן אבל מעניין.

ניקח שקר אחר. אתה מוזמן לארוחה והתבשיל מה-זה-מגעיל. הטבח שואל "נו, איך האוכל?" ואתה לא משיב את האמת. כאן התירוץ לשקר הוא שלדעתכם האמת פוגעת ואתם נמנעים מלפגוע בזולת – מה שנקרא שקר לבן. בדוגמא הקודמת אין תירוץ כזה. השקר הוא צורת נפנוף הזולת והמשיב גם בדעה שמי ששואל "מה שלומך?" לא באמת מתעניין בתשובה.

אם כך השקר הוא הנורמה. ולכן נברתי השבוע בדברי נגיד בנק ישראל שהודיע על העלאת הריבית.

הריבית עולה וגם האינפלציה

הנגיד הסביר כי הוא, וחברי הוועדה המוניטרית, מעלים את הריבית כדי שהאינפלציה – כרגע מעל 3% - לא תחרוג מהיעד בחוק – 1-3%. עד כאן זה נראה בסדר. אחרי כן הוא הוסיף כי להערכתו "האינפלציה צפויה לשהות מעבר לתחום היעד בסוף שנת 2022 ולחזור אל מרכז התחום בסוף שנת 2023".  כלומר הנגיד אומר שהוא יהיה עבריין למשך עוד כשנה. במה הוא שונה משודד בנק שמודיע כי ישדוד השנה עוד שלושה סניפים של הבנק הגדול במדינה?

האם הנגיד חושב שהוא עבריין? אני מניח שלא. הוא גם לא הסביר מדוע הוא לא העלה את הריבית לשיעור של 5% (הוא קבע ריבית בגובה  0.35%) כדי לתת לאינפלציה זבנג בראש כך שבעוד חודשיים היא תתקפל ליעד שבחוק.

יותר מזה: הוא גם העריך שהריבית שהוא קובע תעלה בתוך פחות משנה ל – 1.5%.  אם הוא דובר אמת עולה השאלה למה לא להעלות את הריבית ל – 1.5% כבר עכשיו כדי למנוע סבל אינפלציוני מכולנו, ואולי אף למנוע עבריינות אינפלציונית מצידו. מה שמעלה את האפשרות שהוא משקר. כלומר שהוא בדעה שהעלאת הריבית הצנועה תעשה את העבודה והאינפלציה תדלדל מוקדם יותר. וכל אלה שהאמינו לו שהריבית תעלה עוד יידפקו בהימורים הפיננסים שלהם. לא שונה מהערכה של פול קרוגמן, מהכלכלנים במוערכים של העת הזו, בכתבה ב"ניו יורק טיימס".

מי שסרב לשקר

היה בישראל שר אוצר שיום אחד ביקש להתראיין. הצטיידתי ברשם קול (היו פעם דברים כאלה) שאותו הנחתי על השולחן מול השר. שאלה: האם בכוונתך להעלות את שיעור המע"מ? השר התפלץ. לחץ על כפתור כדי להפסיק את ההקלטה ונזף בי על שאלה "שאסור לשאול שר אוצר". עניתי כי לשר אוצר מותר לשקר בעניין שכזה. האיש ממש כעס עלי. לשיטתו אסור היה לשקר ולכן אסור לי לשאול שאלה שמזמינה שקר.

היו ימים.

איך שקר שכזה עובר בשלום? כי אם יתברר שהנגיד שיקר הוא יסביר שלא היה שקר בכלל. המצב השתנה ולכן הוא מתאים את הריבית למצב ולא להתחייבות שלו.

סביר, נכון? אם כך מדוע הנגיד "מעריך" מה הוא יעשה בעתיד כאשר העתיד לא ידוע? בדיוק מאותה סיבה שאנחנו אומרים בסדר למצב שאינו בסדר: זה נוח יותר.

 

שתפו: