לפני כמה ימים
נהרגו שלושה תושבי ג'נין שבפלסטין ושוטר ישראלי נפצע. השלושה נחשדו כמתכנני פיגוע
והשוטר היה חלק מהצוות שטיפל בהם. לכשיבריא אני מקווה שאחד מכלי התקשורת,
שמיהרו לזירת "הפשע" ודיקלמו את
הגירסה של הממשלה, יראיין את השוטר על ביקור קודם שעשה בג'נין שבו סייע לאחות לחסן
משפחה שאל ביתה התפרץ.
סליחה, יאמר
הקורא הפטריוט, מה הקשר?
הסכמי אוסלו
חילקו את שטחי הכיבוש של פלסטין לשלושה אזורים: בראשון, A, יש שליטה מוחלטת של
הרשות הפלסטינית. בשני, B , יש שליטה אזרחית של הרשות הפלסטינית ושליטה
צבאית של ישראל. בשלישי, C, יש שליטה ישראלית.
אז מה עשה השוטר
הישראלי בג'נין שבשטח A? אני מניח שאם יש לישראל צרכים בטחוניים –
על פי החלטתה – אז מותר לשוטריה ולחייליה לטפל בהם גם באזור הזה של פלסטין.
תגובת קורונה
מה עם מגיפת
הקורונה? מתברר כי משפחת קוביד לא מתרגשת מחלוקת פלסטין. ובכלל המשפחה מתעלמת
מגבולות מדיניים (שבמקרה הזה, בפועל, כלל לא קיימים). וירוס מחפש גוף חם ולא נוהג
אפליה בין ישראלים ופלסטינים. מכיוון שכך ברור שחיסוני הקורונה ניתנו בכל השטח
שאליו נכנסים שוטרי וחיילי ישראל, לא? מכאן הרלוונטיות של השאלה לשוטר המרואיין.
ומה העניין
הביטחוני בחיסון? הצבא הישראלי נכנס תדירות לכל אזורי פלסטין ולרוב שולף תושבים
מפלסטין לחקירת שב"כ או ולמתנגדים נכונה האפשרות להקדים מועד מותם. תוך כדי
המבצע הזה אפשר להידבק בווירוס? עשרות אלפי תושבי פלסטין עובדים בישראל. אפשר
להידבק? זה עניין ביטחוני למהדרין.
ואן ליר לצד פוטין
בשבוע שעבר קיים
מוסד ואן ליר בירושלים דיון פומבי בנושא "החיסונים: עניי עירך קודמים?"
כמקובל אצל ידידתנו רוסיה גם הדיון הזה הציג שני צדדים. הראשון טען שעניי עירנו לא
קודמים. והשני אמר שעניי עירנו לא קודמים. הדבר היחיד שהיה חסר בדיון הוא ברכה
מוולדימיר פוטין על אימוץ השיטה הדמוקרטית הזו.
אחת הדוגמאות
שהובאו היתה פלסטין. פלסטין זה "שלהם" או "שלנו"? הממשלה,
הצבא ובית המשפט העליון טוענים שזה שלנו. עובדה, הצבא מסתובב שם ובתים של משפחות החשודים
מתפוצצים. תשאלו גם את השוטר. ולמרות זאת חיסון ישראלי לא נראה שם.
מה אמור לעשות
ישראלי הגון שמסתכל על הדו פרצופיות הזו ומקבל בחילה? יש מי שחושבים שצריך להפגין כנגד
הממשלה הצבועה הזו ולדרוש חיסון לכל אלה שהצבא נכנס לביתם. ויש מי שחושבים שראוי
לעשות ביקור תנחומים אצל חולי קורונה מקרב תושבי פלסטין. שיידעו הפלסטינים שיש
"ישראלים טובים".
פתרון הדילמה
בשבוע שעבר
כתבתי כאן על הדילמה של הישראלי ההגון. האם ראוי שהוא יבקר את ילדיו ונכדיו שבחרו
לגור בפלסטין, על אף שזו עבירה לפי החוק הבינלאומי? או שיסתפק בביקור בני משפחתו אצלו
בישראל. הנה הדילמה החיסונית: האם הישראלי ההגון צריך לעשות ביקור נימוסין בג'נין
ולהתנצל שתושבי העיר לא זכו לחיסונים. או שמא להפגין בכיכר העיר בה הוא גר כנגד
ממשלת העושק?
"שוחרי
השלום בישראל נושאים עיניהם אל 'השלום' של 'הסכמי אברהם', אך אין כאן שלום אלא
מעשה רמייה..... קנה המידה לבחינת כל הסכם
שלום הוא מידת השפעתו על קיצור ימי הכיבוש. כל דבר אחר....הוא זריקת עידוד
להמשכו".
כך כתב אתמול
עודה בשאראת ב"הארץ". זה נכון גם להסכמי אוסלו, גם לחיסונים וגם לביקורים.
