הלך העיתונאי
אצל שלושה ותהה מה דעתם על תקציב דו שנתי. השלושה הם כלכלנים מדופלמים ואפילו מורי
הוראה עם נסיון מעשי במגזר הציבורי. כל אחד מהם עיקם את האף למשמע השאלה. הרי ברור
שמה שעומד מאחורי הרעיון הזה – שבוצע כבר כמה פעמים – הוא לייצר מחסום פוליטי
להחלפת הממשלה/בחירות חדשות לכנסת. ואם זו פוליטיקה, ואם אני כלכלן מקצועי ונטול מפלגתיות
– בוודאי שאני נגד הייצור הזה.
הנושא עצמו
משעמם אך בעיקר נטול חשיבות. הרי למדנו בשנות הקורונה כי אין כל קשר בין ההוצאה
הציבורית וחוק התקציב. כאשר הממשלה ביקשה לתת כסף, נניח, לבתי חולים, למובטלים,
לעסקים שבסגר, היא הביאה לכנסת הצעת חוק. ההצעה אושרה. ומן המפורסמות כי כל חוק,
כמו גם כל הסכם עליו חתומה הממשלה, גובר על מגבלת התקציב. אז מה זה משנה אם התקציב
הוא חד או דו או תלת שנתי? ובלשון כלכלית: אין למספר שנות התקציב כל חשיבות
כלכלית.
הלך הפרשן וכתב
בפעם האלף את דעתו המלומדת ולפיה שר האוצר – כמעט כל שר אוצר שאי פעם היה – מבזבז
את הכסף שאין לו. ובלשון כלכלית: על הממשלה להגביל בחריפות את ההוצאה שלה. על דעת
הפרשן זו האופציה הכלכלית הנכונה. ומה בעניין הטלת מס על מי שיש לו מעל 5 מיליון
שקל בנכסים? זה ממש פויה, כך מסביר המלומד שיותר משהוא שונא את ההוצאה הממשלתית
הוא שונא מיסים.
המאובנים מגיבים
למה העיתון
מפרסם בפעם האלף אותו מאמר? כי כל פעם, מחדש, מתברר שיש לנו שר אוצר פזרן שהורס את
הכלכלה. הכלכלה הרוסה? לא. אבל היא תיהרס, מסביר המלומד. תמיד.
העיתון פירסם
ועל כך יצא קיצפם של שני כלכלנים מדופלמים במיוחד. אלה טענו כי שר האוצר אינו רק גזבר השומר על
הקופה אלא אמור לדאוג לצמיחה. מה זה צמיחה? צמיחה זה גידול בתוצר המקומי הגולמי
(תמ"ג). למה זה חשוב? זה, אצל מרבית המאובנים, סליחה – הכלכלנים המדופלמים,
מובן מאליו.
את המאמר שקראתם
עד כה אפשר היה לכתוב לפני שנה, שנתיים ויותר. מה חדש? הבה נניח שעד לפני שנתיים
היה איזשהו טעם בצמיחת התמ"ג ועל שר האוצר לתת לו, לתמ"ג, הורמונים לגדילה.
אלא שהממשלה התחייבה. ראש הממשלה אף טס לגלזגו לכנס האקלים והתחייב בקולו – שבעוד
28 שנה ישראל לא תפלוט גזי חממה.
צמיחה ואקלים
אין בנמצא קשר
אמיץ יותר מזה שבין פליטות גזי חממה לבין צמיחה כלכלית. יותר מזה: ככל שמדינה יותר
עשירה – וישראל נמנית על העשירות בעולם – כך היא מזהמת יותר. בעוד שלא הוגן לדרוש מזימבבואה
ומסוריה לא לגדול – ישראל צריכה להקפיא צמיחה ולפעול במישרין לצמצום פליטה. בפועל,
חוץ מבירבורו של נפתלי בנט
באותו כינוס אומלל, דבר לא נעשה. סליחה, טעיתי, יש מסמך שכתבו במשרד להגנת הסביבה
שהמליץ שעל כל גג נתקין תחנת כוח סולארית לשימוש עצמי. ואין ספק שהתורה שהרביצה
הגברת תמר זנדברג תעשה את זה. עד אז החליטה הממשלה לעודד פליטת מזהמים באמצעות
הפחתת מס הדלק, בדיוק כשהתפרסם דו"ח האו"ם המצביע על הדלק כמקור עיקרי לגזי חממה. ויש כאלה שחושבים שזו ממשלה טובה...
השנתיים
האחרונות הציפו שני חידושים כלכליים: שהאקלים מתקלקל בגללנו, בגלל הצמיחה וההפקרות
בפליטה, ושספר התקציב הוא נייר. וגם לא נייר כל כך חשוב. ובעיקר: לא מגביל את
הממשלה.
מה שלא משכנע את
המאובנים שימשיכו עם הבלי התיאוריה הישנה.
