שר האוצר, אהוד אולמרט, אותת אתמול כי הוא נטול עמוד שדרה. מעתה הוא מזמין לחצים להטבות ממשלתיות מכל מגזר אפשרי, ובמיוחד מחברות ממשלתיות שיופרטו בעתיד.
משעשע לשמוע את ראשי הליכוד מאשימים את יו"ר העבודה, עמיר פרץ, בכך שהוא תומך בוועדי העובדים החזקים. אולמרט פשוט נכנע אחרי יום וחצי של שביתה לתביעה שאין לה כל הצדקה – לא כלכלית, לא מוסרית, לא חוקית.
עובדי חברות ממשלתיות זכאים לרכוש בהנחה של 25% עשירית מהמניות שמחזיקה הממשלה. עובדי לאומי יקבלו, בנוסף, אופציה לרכישת 6% מהמניות בהנחה של . 10% ההטבה הזו בלבד שווה 350-250 מיליון שקל.
כלכלית, ההחלטה הזו אינה נכונה כי את התשלום ישלמו בעלי המניות הנוכחיים. זה אומר בעיקר קופות גמל, קרנות נאמנות וחברות ביטוח שמחזיקות בכספי החוסכים.
הנה עצה לכל מי שמחזיק מניות: כאשר הנהלת הבנק תביא את ההחלטה לאישור האסיפה הכללית – תצביעו נגד. הממשלה תצטרך רוב של שני שלישים מבין בעלי המניות (ללא המניות שמוחזקות בידי הממשלה) כדי להעביר את המתת. אין סיבה לתת לה את הרוב הזה.
לא מוסרי שממשלה משתמשת בכוחה לתת הטבה משמעותית, שבעתיד היא תצטרך לתת לכל דורש. המדינה מתנגדת לשלם את הפנסיה של גימלאי בית החולים ביקור חולים. שם מדובר בחצי מהסכום שיקבלו עובדי לאומי. מה ההצדקה המוסרית לאפליה הזו?
ברור שאולמרט מעדיף את ביריוני הפיננסים על גימלאי בית החולים. יהיה מעניין לראות איך יתמודד עם בריונים אחרים שמסתובבים בכלכלה שלנו. תחשבו כמה ההחלטה מאתמול שווה לעובדי בתי הזיקוק, שהממשלה מתכוונת לפצל ולהפריט.
ההחלטה על המתת נפלה ערב דיוני תקציב 2006 וההחלטה על התוכנית לצמצום העוני. איך ראש הממשלה ושר האוצר חושבים שיהיה בכוחם לעמוד מול דרישות תקציביות צודקות, כאשר הם נכנעים לתביעה כל כך פסולה? איך אפשר יהיה להצדיק תוספת של 100 שקל לקיצבת זיקנה, מול 65 אלף שקל (במינימום) לעובד לאומי.
15. 11. 2005
