השבוע תדון הכנסת בקריאה ראשונה בהצעה להגביל את השכר בסקטור הציבורי ללא יותר מפי חמישה מהשכר הממוצע (כ37- אלף שקל ברוטו לחודש. ( להצעה, שאותה הכין ח"כ חיים אורון (מרצ) עם חבריו למפלגה זהבה גלאון ורן כהן, יש תמיכה רחבה וסיכוי טוב להתקבל. די בושה שאלה המתיימרים להיקרא שמאל מעלים הצעה שכזו. ההצעה רעה גם לבעלי השקפה אחרת.
הפגם הקטן בהצעה הוא בתחולה: הגזרה תחול רק על "עובד ציבור שהחל לעבוד בשירות הציבורי לאחר יום התחולה. " עצוב שחברי מפלגה ששוויון הוא סיסמתם נותנים יד לאפליה כל כך בוטה בין עובדים. מי שעובד עתה פטור מהעונש. רק עובד חדש יסבול. שני עובדים, באותה עבודה, באותו מעמד, באותו פריון – יקבלו לדעת חכמי מרצ שכר שונה. למה? ככה.
הפגם הגדול הוא באפליה הבוטה לרעה של עובדי ציבור מול מי שעובד בסקטור הפרטי. שכר גבוה מדי מביא לנזק. כרגיל הוא גורם לעליית אי השוויון וגורר עימו, על ידי העלאת השכר הממוצע, הגדלה בהוצאה הציבורית (למשל שכרם של שרים וחברי כנסת וקצבאות. ( שכר חריג בסקטור הציבורי גורם לגידול בהוצאה. שכר חריג בסקטור הפרטי גורם לירידה בהכנסה הממשלתית ממסים (כי שכר הוא הוצאה לצורכי מס. (
הנזק, על כן, קיים גם פה וגם שם. העונש, לדעת אורון וחבריו, צריך לחול רק על עובדי הציבור. למה? ככה.
בשיטה הכלכלית של אנשי מרצ יגדל הפער בין עובדים בסקטור הפרטי ועובדים בסקטור הציבורי. הסקטור הציבורי יתקשה לקלוט אנשים מוכשרים, ויידרדר עוד יותר ברמת התפקוד והשרות. קל לראות איך בשיטה הזו כל מוצר ציבורי יירד ברמתו – דבר שיתרום לשנאת הסקטור הציבורי , ומתאים ככפפה להשקפתם של אריאל שרון ובנימין נתניהו.
הפתרון לדילמה די פשוט: החוק צריך להגביל את השכר בסקטור הציבורי והפרטי כאחד. ההגבלה תהיה הן לעובדים קיימים והן לחדשים. בסקטור הפרטי ההגבלה תופעל באמצעות אי הכרה בשכר העודף לצורכי מס. מעסיק שרוצה לשלם לעובד שלו 100,000 שקל לחודש יוכל לעשות כן. 37 אלף שקל יוכרו כהוצאה לצורכי מס. כל היתר – לא יוכרו. המשמעות: המעסיק ייאלץ לשלם מס על הכסף הזה.
22.11.2005
