הדמיון שבין
חוק הדיור הציבורי והפרטת בנק לאומי: זלזול בקניין הציבורי
עובדי בנק לאומי שבתו השבוע. הם דורשים נתח
גדול יותר מעוגת המניות של הבנק שהממשלה מעמידה למכירה. על פי החלטת הממשלה ניתנת
לעובדים של חברות ממשלתיות, העומדות למכירה, הנחה משמעותית לרכישת 10% מהמניות. על בנק לאומי, כמו גם הבנקים האחרים שהולאמו בשנות ה - 80' של המאה הקודמת, לא הוחל חוק החברות הממשלתיות. זה איפשר לבנקים,
למשל, להמשיך ולשלם משכורות מכובדות
וחריגות – במונחי השכר הממשלתי – מאז ועד היום.
אלא שעובדי הבנק לא מסתפקים במה שלא מגיע
להם, ורוצים עוד. הם לא שונים בגישתם מאותם פוליטיקאים שדחפו – והשבוע שוב חודש מבצע
המכירות – את חוק הדיור הציבורי. החוק הזה מאפשר לשוכרים של דירות ממשלתיות לרכוש
אותן במחיר מוזל במיוחד. היוזמה לחוק באה מהשמאל, במיוחד ח"כ רן כהן ממרצ,
ונתפסת כניסיון לחלק בצורה הוגנת יותר את ההון.
הדמיון בין חוק הדיור הציבורי ושביתת
עובדי בנק לאומי בא ממקום אחד: הזלזול והניצול הגס של קניין ציבורי. ההסתדרות (במקרה של בנק לאומי) ומרצ (במקרה של דיור ציבורי) הפנימו את טענת הימין לפיה יש
למכור נכסים ציבוריים.
בשני המקרים מאמץ השמאל את ההפרטה ומבזה את הקניין הציבורי.
הבה ניקח שני עובדים: עובד בבנק לאומי
ועובד בסלקום. מדוע ההסתדרות טוענת
כי לעובדי הבנק מגיע נתח מהקניין המנייתי, ואילו לעובד סלקום לא הגיע נתח כזה כאשר
משפחת דנקנר רכשה לאחרונה את מניותיה ממשפחת ספרא? לפי איזה עיקרון סוציאליסטי
זכותו של עובד במפעל ממשלתי עדיפה על זכותו של עובד במפעל פרטי?
נבחון עתה שני דיירים. האחד שוכר דירה
מעמידר. השני ממשה כהן, אדם פרטי. שניהם עם אותו ותק בדירה ובאותו מצב כלכלי. מדוע כנסת ישראל
חושבת, ומחוקקת, כי הדייר בעמידר זכאי לרכוש את הדירה בה הוא גר (ואף לקבל מימון ציבורי
נדיב) ואילו מהדייר אצל כהן נשללות הן הזכות לרכישה והן המימון? מדוע יוצר המחוקק
אפליה בין דיירים בשכירות?
התשובה היא הזלזול בקניין הציבורי. קניין
פרטי הוא מקודש ושמירתו מעוגנת בחוק יסוד. קניין ציבורי הוא הפקר, ולכן ראוי
לביזה, להתעללות, לריב מי-יקבל-כמה.
לעניין הזה גם משמעות כלכלית, שמעטים
נותנים עליה את הדעת. משנמכר קניין ציבורי נושא רווח, מפסידה המדינה הכנסה שוטפת לתקציבה.
מכיוון שהכנסת מגבילה ומקטינה את הגירעון הממשלתי, אובדן ההכנסה מחייב גם קיצוץ בהוצאה.
לא מדובר, על כן, רק באידיאולוגיה של הפרטה. מדובר גם בתוצאה של צמצום השירותים הציבוריים: החינוך, הביטחון, הבריאות
והרווחה.
מה שמתחיל כביזוי וחלוקה של קניין ציבורי
מביא בעקבותיו עוד תוצאה שהימין הכלכלי מתכבד בה: צמצום בשירותים הציבוריים. זה אומר שהשירות
הציבורי נהיה גרוע יותר. איכותו יורדת והוא מתקלקל. הציבור רוטן נגד השירות
הציבורי הגרוע וקונה בצמא את האידיאולוגיה הימנית.
כך – דוגמת ועד עובדי בנק לאומי והדיור
הציבורי – מצליח השמאל להביא לניצחון ולהנצחה של האידיאולוגיה והשלטון הימניים.
10.11.2005
