על העובדות אין מחלוקת: השכר הממוצע שמקבל אשכנזי (ישראלי שאביו נולד באירופה או באמריקה) גבוה בכ40%- מהשכר הממוצע שמקבל ספרדי (ישראלי שאביו נולד באסיה או באפריקה. ( פער השכר העדתי בישראל של שנות ה2000- גדול יותר מזה שהיה נהוג בשנות ה70- של המאה הקודמת. היום, מציינים יונה רובינשטיין ודרור ברנר מאוניברסיטת תל-אביב, פער השכר העדתי הישראלי גדול יותר מפער השכר בין לבנים ושחורים במדינת ה"אמא של חוסר השיוויון" – ארצות הברית של אמריקה.
שני החוקרים מהמחלקה לכלכלה (הצד הימני של המפה הכלכלית-חברתית) של האוניברסיטה מסכימים עם שני עמיתיהם מהשמאל האוניברסיטאי, ינון כהן ויצחק הברפלד מהמחלקה ללימודי עבודה, כי הפער העדתי גדל אבל האפלייה העדתית חוסלה – לפחות זו שהתבטאה בשכר העבודה.
שני המחקרים החדשים על פערי השכר הוצגו לפני שבועיים ביום עיון מטעם מכון ספיר המשותף לאוניברסיטת תל אביב ולאוניברסיטה העברית. ההפתעה מהממצאים היתה גדולה. לפני כמה שנים הציגו חוקרים אחרים נתונים שמהם עלה, כי הישראלי הממוצע מפלה לרעה ספרדים. בעיקר התברר שישראלים ממוצא מזרחי הם שמפלים לרעה את חבריהם למוצא. והנה עתה מתברר כי השוק הכלכלי, אולי בניגוד לאנשים חיים, נטול רגשות ודעות קדומות. לפחות לגבי מוצא עדתי של גברים. בקרב נשים (במידה מועטה) וערבים (במידה רבה) התמונה שונה.
השכר הממוצע הוא סמן רע להשוואה בין אנשים; האשכנזי הממוצע עובד 15 שנה ואילו המזרחי הממוצע רק 13 שנה. שנתיים ותק בעבודה זה הרבה ויכול להסביר חלק מפער השכר 13,103) שקל לחודש ברוטו לגבר אשכנזי לעומת 9,077 שקל לחודש למזרחי(. האשכנזי הממוצע הוא בן ,40 הספרדי בן . 37 וידוע שהשכר עולה עם הגיל.
לכן, בבדיקות מהסוג האפלייתי מחפשים הכלכלנים את הפער שאותו אי אפשר להסביר באמצעות הגיל, הוותק וההשכלה 42%) מהאשכנזים הם בעלי תואר אקדמאי ראשון לעומת 19% אצל המזרחיים. ( רובינשטיין וברנר נברו במפקדי האוכלוסייה של 1983 ו 1995- וחיפשו משפחות לא ממוצעות. הם חיפשו את מי שעבדו בכל אחת מהשנים האלה. הממצא מדהים: ב1983- הפער בשכר שאינו מוסבר בוותק, גיל והשכלה של גברים היה 25% לטובת האשכנזים. ב1995- הפער הלא מוסבר הזה – הסמן לאפלייה בשוק העבודה – הוא אפס.
וזה לא סוף הסיפור. לומר שאין אפלייה עדתית ולהתעלם מההשכלה נראה בעיני רבים כ"צחוק מהעבודה. " הרי ידוע שהאשכנזים זוכים להשכלה טובה וממושכת יותר, ולכן הביטוי לאפלייה נמדד בהשכלה. מי לא זוכר שבשנות ה60- של המאה ה 20-נשלחו המשפחות המזרחיות, עולי צפון אפריקה, לגור במה שכונה אז וגם היום "ערי פיתוח?" מי לא זוכר שילדי המשפחות האלה נשלחו ללמוד בבתי ספר מקצועיים, בעוד ילדי המרכז האשכנזי למדו בבתי ספר עיוניים שמקצוע לא יצא מהם, אבל תעודת בגרות יקרה מפז – המפתח לכניסה לאוניברסיטה – היתה התוצאה. ההשכלה העדיפה של האשכנזים, כפי שראינו את הדברים עד לא מכבר, אינה אלא ביטוי מדיד לאפלייה שבוצעה בבתי הספר היסודיים והתיכוניים.
לכן רובינשטיין וברנר חיפשו נתוני רקע אחרים, בנטרול השכלתו של האדם העובד, כדי להבין מה יוצר את פער השכר. כאן ההפתעה גדולה עוד יותר. שני החוקרים הסתכלו על משפחות מקבלי השכר: ההורים ומספר הילדים. ההפתעה נמצאה בנתון הבא: פער השכר בין שני גברים ישראלים-יהודים מוסבר בעיקר על ידי ההשכלה של האמא. קחו שני גברים, אשכנזי וספרדי, שהאמא שלהם זכתה להשכלה זהה ותמצאו, בהסתברות גבוהה, כי השכר שלהם שווה (כאשר יש להם משרה מלאה, ותק ונסיון דומים. ( אמא יש רק אחת, והיא – לא הכנסתו ולא השכלתו של האב – קובעת את עתיד ילדיה על פי השכלתה.
צמד החוקרים השני, כהן והברפלד, ניסה להבין מדוע הפער בשכר גדל על אף שיפור ההשכלה בקרב כל האוכלוסייה, אך בעיקר אצל המזרחיים. הממצא שלהם הוא שהפערים גדלו "לא בגלל אפלייה כנגד מזרחיים" אלא בגלל הגידול המשמעותי באי-השיוויון בשכר. אי השיוויון לא קרה מעצמו. הוא תוצאה של אידיאולוגיה של חוזים אישיים, של רגשות ודיעות נגד איגודים מקצועיים וההסתדרות, של העדר חקיקה המגבילה שכר מקסימום ועוד. נכון, אי השיוויון הגובר פגע גם באשכנזים. חלקם נדחפו מטה במעמדם היחסי. אבל המכה אצל המזרחיים, הנשים והערבים היתה קשה פי כמה. הם היו מרוכזים יותר בתחתית סולם ההכנסות, והגידול באי השיוויון דחף אותם עוד הרחק מהצמרת הגברית-אשכנזית.
אמנם המזרחי שהצליח להתברג בצמרת שיפר את מצבו היחסי והוכיח, כי אין אפלייה כנגד מוצאו העדתי. אלא שיש מעטים כאלה. הרוב נדחק מטה. ולכן השכר הממוצע מוטה כל כך לרעת הנפגעים: מזרחיים, נשים וערבים.
ההבדל בין שלוש הקבוצות האלה חשוב לענייננו. בעוד שאין עתה עדויות לאפלייה לרעה על רקע יהודי-עדתי, העדויות לאפלייה כלכלית כנגד נשים, ובמידה גדולה בהרבה, כנגד ערבים – קיימות ומתעצמות. פרופ' רות קלינוב, ותיקת חוקרי שוק העבודה הישראלי, טענה כי בדיקה מדוקדקת לגבי מצב הנשים מראה כי ממצאי הברפלד וכהן אינם נכונים. לדבריה, גם אפליית הנשים תמה. כולם הסכימו כי ערביי ישראל ממשיכים להיות מקופחים באמת.
מהן המסקנות הנובעות מהממצאים העדתיים?
המפתח להכנסה הוא בהשכלה. בכך אין חידוש במחקרים החדשים. אבל אם זה נכון, הרי שבעוד כמה שנים ייעלמו גם הפערים הגולמיים בשכר. ריבוי המכללות וההקלה במבחני הכניסה לאוניברסיטה יאפשרו לאנשים רבים לזכות בכלי המרכזי שמאפשר הכנסה גבוהה: השכלה גבוהה.
החידוש הוא בחשיבותה של האם. עד עכשיו היה ברור שאישה המשכילה את עצמה משפרת בהרבה את סיכוייה להכנסה גבוהה בעתיד. נתוני ההשכלה העדכניים מלמדים כי הנשים לקחו את התזה הזו ברצינות. כבר כמה שנים ששיעור ההצלחה של בנות בבגרות, כמעט בכל מקצוע, גבוה מזה של הבנים. באוניברסיטה של היום יש רוב נשי בלימודים לתואר ראשון ושני, ולפי המגמה – בקרוב גם בתואר שלישי. זה יעשה טוב לנשים.
מה שמעניין שזה יעשה עוד יותר טוב לילדים של הנשים האלה. רובינשטיין וברנר הראו כי השכלת האם היא גורם דומיננטי בשכר של הילדים. לכן, בת שמזניחה את לימודיה, או אשה צעירה שמוותרת על השכלה לטובת "הקמת משפחה" (תופעה נפוצה בעיקר אצל ערבים ויהודים דתיים וחרדים) לא פוגעת רק בעצמה, אלא גם בילדיה.
מכאן, שלממשלה צריך להיות עניין רב לא רק בחינוך הילדים אלא גם בהשכלת המבוגרים, ובעיקר המבוגרות. קחו לדוגמה את כספי הטוטו; חלק גדול מהכסף הנצבר בהימורי הספורט הולך לקבוצות הכדורגל המשלמות שכר גבוה לגברים המוותרים על לימודים לטובת עבודה זמנית (בגיל 30 מרבית הכדורגלנים עושים הסבה מקצועית . (הנה הקצאת משאבים חברתיים בצורה לא מושכלת. ראוי לה, לממשלה, שתכפה על אנשים, ובעיקר על נשים, להשכיל את עצמם. הנזק שהיעדר השכלה גורם אינו חל רק על האדם, אלא גם על ילדיו.
23.8.2005
