הסוף, כך חושבים רבים, הוא טוב: עיריית אור יהודה הסכימה לקלוט את הילדים האתיופים. הניסיון לסגרגציה גזענית, נוסח דרום ארצות-הברית שלפני 50 שנה, נבלם. המאבק לא היה פשוט . נושאי הדגל נגד הילדים האתיופים היו מראשי עדות המזרח ובראשם ראש העירייה, יצחק בוקובזה. די משעשע לראות את החבורה, שבמשך שנים זעקה על הסגרגציה שעשו לעדות המזרח ראשי עדות המערב בשנות ה50- הרעות – מנסה לעשות לאתיופים את אותו הדבר.
לגופה של פרשה, כלל לא ברור שהתוצאה הסופית כל כך טובה. יש לא מעט עדויות, מרחבי העולם כמו גם מישראל, שהפרדת בנות מבנים בבתי-הספר מועילה לבנות ולא מרעה עם הבנים. אחד ההסברים לתוצאה הזו – שיפור משמעותי בהישגי הבנות – הוא שהן פורחות כאשר האווירה הקבוצתית היא פחות תחרותית. את התחרותיות בכיתה דוחפים הבנים, והבנות סובלות מכך. כלל לא ברור שהמסקנה לגבי הפרדת בנים ובנות תופסת לגבי אתיופים מול ישראלים ותיקים. אבל גם לא ברור שלעשות חמין במערכת החינוך הוא לעולם התבשיל המוצלח ביותר.
מה שיותר חשוב הוא מה מלמדים בבתי-הספר ומהי תרבות הלימודים בהם. בדו"ח ועדת דברת משלמים מס שפתיים לתוכנית הליבה. מדובר בתוכנית לימודים שכל אחד חייב בה. ברגע האחרון התקפלה הוועדה וויתרה לחרדים בעניין הזה. ממילא גם במקומות שבהם תופעל הרפורמה – כשלושים יישובים – אף אחד לא יעמוד על ביצוע האינטגרציה בתוכניות הלימודים ובתרבות הלימודים.
וזה חשוב עשרות מונים מהרכב התלמידים. אם בבתי-ספר מסוימים לומדים שטוב השינון על הספק – זה בכלל לא משנה אם יושבים שם רק אשכנזים או תערובת אשכנזית-אתיופית-מרוקאית. אם בבתי-ספר מסוימים לא קוראים ספרות ולא יודעים אנגלית ולא יודעים לשאול שאלות ואיך מתדיינים בצורה מסודרת והוגנת – אז לא עשינו דבר לשיפור החינוך ולהקטנת העיוותים הגזעיים והתרבותיים.
יש אצלנו ויכוח מתמשך בשאלה מה עושים עם העוני. יש החושבים כי צריך להחזיר את עטרת הקיצבאות. יש החושבים כי ראוי לצמצמן עוד יותר, כדי שהעניים ירוצו לחפש עבודה – המתכון של הליכוד לצמצום העוני. אולי ראוי לחשוב פעם אחת אחרת: לא איך לצמצם את העוני, כי אם איך לא להוריש אותו לדור הבא.
זה הסיפור האמיתי של האתיופים (כמו כל קבוצה אחרת) ואור יהודה (וכל יישוב אחר בישראל)באיזו מידה הילד של משפחה אתיופית על גבול קו העוני יצליח בעוד 15 שנה להיות רחוק מהקו הזה. האם מה שמלמדים, ואיך שמלמדים, בבית הספר יעזור לו ולה.
שר האוצר אהוד אולמרט חושב שיש להגדיל את ההשקעה בחינוך. ואפילו מקור תקציבי נמצא: תקציב הביטחון. אפשר כבר לחוש את הניצים נערכים לקטטה התקציבית. כאשר העניין החשוב הוא מה מלמדים ואיך לומדים – הכסף לא ממש נראה כפותר בעיות. הוא לכל היותר מטאטא ייסורי מצפון מתחת לשטיח.
8.9.2005
