26 בספטמבר 2015

אי צדק חלוקתי



ח"כ יוסי יונה מקדם הצעת חוק שמעוררת מהומה לא רק בקואליציה אלא בעיקר במפלגתו – המחנה הציוני. על פי הצעת החוק ההכנסות מארנונה עיסקית של המועצות האזוריות יחולקו גם ליישובים סמוכים. וכך הארנונה שמשלם משרד הביטחון עבור בסיסי הצבא בנגב לא תשמש רק את חצי רבבת תושבי המועצה האזורית רמת הנגב אלא גם את רבבות תושבי היישובים הסמוכים. ולא רק מושב קדרון יקבל את הארנונה של בסיס תל נוף אלא גם קרית עקרון הסמוכה.

יונה מעריך שמדובר במיליארד שקל  שהולכים כעת למיעוט תושבים. 46% מתשלומי הארנונה של משרד הביטחון הולכים לכ – 10% מתושבי המדינה – וזה לא צודק.

בין רעננה וירוחם

מכיוון שיונה חבר במפלגה עם היסטוריה קולאקית עמוקה (אם כי מספר המצביעים עבורה בקיבוצים ובמושבים הוא זניח) – חבריו למפלגה זועמים. נראה שההצעה לא תתקבל וטוב שכך.
ליישובי הפריפריה יש בעיה. אין להם כסף בהשוואה לרעננה. ולכן הם מתקשים לתחזק בתי ספר  ברמה טובה. ובלי בתי ספר מצליחים – מיטיבי הכנסה לא יגיעו, ומי שגדל שם – עוזב. מחקרם של אבי בן בסט ומומי דהן מצא כי אי השיוויון התקציבי המרכזי אינו בתקציב המדינה אלא בתקציבי הרשויות. לכן כל עוד רעננה עשירה יותר – בתי הספר שלה יהיו טובים מאשר ברהט וירוחם.

אלא שיוסי יונה עוזב את רעננה במנוחה. הוא נטפל למועצות האזוריות דווקא. לשיטתו הן צריכות לשלם עבור החינוך באופקים, ואילו תושבי יהוד-מונוסון פטורים מהנטל. יש לאי הצדק החלוקתי הזה רקע בהיסטוריה של יונה. הוא היה דמות מרכזית בקשת המזרחית שהניפה את דגל "הכה בקיבוצים" למוטו. אם רק הקיבוצים המנוולים יעבירו קרקע לילדי המהגרים מצפון אפריקה יבוטלו העוני ואי הצדק. עתה במקום לקחת אדמות מהקיבוצים יונה רוצה לקחת מהם כסף.

מלחמת הסקטורים

כמו לכמעט כל חבר כנסת של המפלגה האומללה הזו אין לו ראייה כוללת. אצלו המדינה מחלוקת לסקטורים. וצריך להשוות בין סקטורים. אלא שכל הקונצפט של ארנונה מעסקים במתכונתו הנוכחית הוא מוטעה מהיסוד.

בחברה מתוקנת היו מבטלים את הארנונה לעסקים המבוססת על גודלו של העסק. במקום המס הזה יש להטיל על העסקים מס מחזור.  10% הכנסות מהמס יעברו  לרשות המקומית בגין שירותים שהרשות מספקת, וכל השאר ילך לקופה ציבורית שתחלק את הכסף לצורכי ציבור -  לצורך העניין נניח שהכל הולך לחינוך והשכלה.

 כל מי שמפעיל בית ספר או גנון או אוניברסיטה יקבל מענקים מהקופה הזו. לצורך העניין אפשר לקבל אפילו את דעתו (המוטעית) של יונה לפיה כל גוף מחנך יקבל סכום שווה בגין כל ילד.

בצורה הזו יתבצע צדק חלוקתי התואם את צורכי החינוך וההשכלה, אבל  גם לא יהיה לאף רשות מקומית תמריץ להשקיע כסף ציבורי במשיכת עסקים דווקא לתחומה.  איזה עניין יש למישהו שמיקומו של בית חולים או של מפעל תרופות ייקבע לפי ההנחות בארנונה שנותנת עירייה פלונית?

 רק בשל ההיסטוריה של מס רכוש וקיבעון מחשבתי מימי המנדט ועד היום מונצחת  הארנונה כמס מרכזי של רשות מקומית. עניינית אין לזה כל הצדקה. אבל אם מתעקשים על המס העקום הזה אז מתבקשים שני שינויים: האחד, שהמס על מגורים יהיה אחיד בכל הארץ כי כל תושב ראוי לקבל שירותים ברמה שווה. וכי המס על עסקים יתחלק כמוצע.