12 בספטמבר 2015

שלישי – פעמיים כי רע



ברבע השני של השנה גדל המשק בשליש האחוז בלבד –פחות מהמגמה ארוכת הטווח של 3%. הפסדנו 27 מיליארד וכעת מתברר כי הבור ההפסדי עמוק אף יותר. יום שלישי הארור.
ההפסד הצפוי מחגי תשרי הוא 7 מיליארד נוספים. בקצב הזה אנחנו נתרושש במהרה  – ואין מושיע.

מאיפה צץ ההפסד החדש? על פי ממצאים שהביאה חברה המתמחה בסקרים, מקור ההפסד הנוסף הוא שפע ימי החופשה המתקרבים. מתברר כי כאשר אנחנו לא עובדים – הכלכלה מפסידה. וכשהכלכלה מפסידה – אנחנו מפסידים.

תתארו לעצמכם את ההפסד הנובע מכלל השבתות והחגים המפוזרים על פני לוח השנה. לפי שיטת התחשיב של תאגיד המומחים אנחנו בגרעון קולקטיבי של כמאתיים וחמישים מיליארד שקל. ואם היה לנו שכל קולקטיבי – ואין לנו – והיינו גם מאריכים את יום העבודה בשעתיים נוספות – היינו עשירים כמו הנורווגים.

לכאורה עוד תחשיב, סקר או סתם בלבול מוח לעת קיץ והפעם באדיבות "קופאס בידיאיי" (כן, יש דבר כזה). אלא שיש הלוקחים דברים שכאלה – לבטח במעטפה סטטיסטית שמספר בסופה – ברצינות.

לא מדיד - לא קיים

האם שכרו של מישהו נפגע כתוצאה מהחגים? התשובה שלילית. מה שאולי קורה הוא שהרווחים של בעלי העסקים יותר קטנים משהיו אילו כולם עבדו. אז מה? אבל גם זה לא בהכרח נכון. כמעט מחצית העובדים בישראל מועסקים במגזר הציבורי המורחב (כולל עמותות הניזונות מהמגזר הציבורי). מהי התפוקה של המגזר הציבורי? מה התפוקה של הצבא? אף אחד לא יודע למדוד את זה. ולכן מי שעוסק במדידה, הלשכה לסטטיסטיקה למשל, מניח כי התפוקה של הצבא שווה לשכר שהצבא משלם. לכן אם פקיד הדרכונים מנפיק תעודה, או לא מנפיק, או שותה תה או מבלה בחופשה – שום דבר לא משתנה. אבל בלבול מוח של "סקרים" יש בשפע.

מה סקרו הסוקרים? את אותם ימי שלישי שעליהם יפלו החודש ראש השנה, ערב כיפור וחגי סוכות. וערבי הימים האלה. וגם ה"גשרים" שייבנו בין היום שלפני ערב חג לבין מוצאי החג שאחריו. לאמור: כאשר ראש השנה חל בשבת – כולנו עשירים יותר כי חסכנו הפסד בהשוואה לראש השנה שחל בשלישי.

חוץ משטויות יש בהבלי המספרים גם כשל כלכלי אמיתי. וזה משהו חשוב יותר.

כלכלנים וסטטיסטיקנים מחשבים את מה שהם יודעים למדוד. ואם יש דברים מאוד חשובים אך לא מדידים – מתעלמים מהם. למשל? הנאה. אדם יושב בבית וצופה בחיות מתרוצצות בערוץ נשיונל ג'יאוגרפיק. כמה זה שווה לצורכי חישוב התפוקה הלאומית? לא כלום. וכמה שווה אדם היושב במשרדו, רגל על רגל, ובוהה באותו ערוץ? את מלוא שכרו לפחות. וכמה שווה ההנאה של צום בכיפור או ברמדאן? שום כלום. למה? כי אנחנו לא יודעים למדוד הנאה.

ולכן לפי ההגדרות המקובלות כל רגע שאנחנו לא עובדים הוא הפסד. לחגוג יומולדת? הפסד ענק. לצאת לחופשה בחו"ל? הפסד כפול: גם לא עובד וגם מבזבז משאבים על חו"ל.

הטייקון והדיג

מה שמזכיר את הסיפור על היזם האמריקאי שהגיע לחופשה בלאוס ובכפר נידח פגש אדם שאחרי שעה בנהר עם חכה תפס דג, לקחו לביתו ואכלו. "קח רשת, תדוג עשרים, תמכור 19" הציע היזם. ומה אעשה בכסף? "תקנה סירה ותדוג 2000 ותעשה הרבה כסף". ומה אז? תוכל לשבת על גדת הנחל לדוג בשקט דג אחד ולאכול אותו, השיב היזם.