תחילתו של הסיפור לפני יותר מעשור.
הטלפון מצלצל ובצידו השני של קו הטלפון המזכירה. "שר האוצר מבקש לשוחח איתך". די מוזר
בהתחשב בכך שהייתי ביקורתי כלפי מהלכיו הכלכליים שזכו לשבחים מפי אחרים. "מה העניין"? שאלתי.
בנימין נתניהו סיפר כי זה עתה חזר
מבריטניה. היתה לו פגישה אחת חריגה באופייה. האיש שעימו נפגש סיפר לשר האוצר כי
ראש ממשלתו, אריאל שרון, "עובד" בעבור בריטיש גז. החברה הבריטית קיבלה
זיכיון לקדוח בים מול עזה ולטענתה מצאה מאגר גז. ישראל, השליטה האמיתית בעזה אז כהיום,
התלבטה אם לאפשר לבריטיש גז לגשת למכרז לאספקת המוצר לחברת חשמל. שרון תמך ודחף.
נתניהו חשב שזה מסוכן, מנימוקים של בטיחות האספקה.
חפש את הכסף
המקור של נתניהו בלונדון טען
שכסף מסתתר מאחורי עמדת ראש הממשלה. נתניהו חשב שזה סיפור טוב לעיתון. למה אתה
מספר לי ולא לאחרים? כי בך אף אחד לא יחשוד. אתה "אוהב" אותי ואת שרון
במידה שווה.
האם היו לשרון חברים בחברת הגז? אם כן,
איש לא הרוויח גרוש כי גז לא יצא משם. מה שברור הוא שלנתניהו יש חברים בנובל אנרג'י השותף הבכיר,
האמריקאי, בזיכיונות הגז מול חופי ישראל. על החבר אפשר ללמוד ממאמר שכתב רביב
דרוקר, פרשן ערוץ 10 ששאל את משרד ראש
הממשלה על פגישותיו של נתניהו עם שלדון אדלסון. ראש הממשלה נמנע מתשובה בטענה כי
אדלסון הוא ידידו האישי ולכן פגישות עם חברים אינן במסגרת חובת הדיווח בחוק חופש
המידע. ניחא. אבל למדנו שיש חבר אישי.
עיתונאי אחר, אורי בלאו, חשף בשבוע שעבר
כי אדלסון פנה במכתב לראש הממשלה ובו ביקש הקלות לזכייני הגז. נתניהו השיב כי גם
לדעתו העניין ראוי. אדלסון, מתברר, הוא לא רק חבר אישי. הוא גם יו"ר אירגון
בו שותפה ידידתנו ובת בריתנו נובל אנרג'י. ופנייתו לנתניהו היתה מטעם האירגון.
בין כחלון ונתניהו
הסיפור היה צריך להיעצר עם החבר האישי.
משה כחלון, שר האוצר הנוכחי, הדיר קולו והצבעתו מעיסקי הגז בגלל שאחד, קובי
מיימון, חבר שלו, הוא גם בעל מניות בגזואידה הים תיכונית. אז איך זה שכחלון נמנע
מנגיעה אישית, ונתניהו לא רק שלא נמנע אלא פעל במרץ למען עמדה, כמה מפתיע, שמסייעת
לזכייני הגז. ולא רק תמך אלא לא סיפר לאיש מחבריו, ובמיוחד לא לגלעד ארדן המחזיק בעמדה
מתנגדת, שהחבר האישי שלו, אדלסון, פנה אליו בעניין.
בין נתניהו ואולמרט
בדיוק מה שעשה אחד בשם אהוד אולמרט.
הוא, כשר אוצר, התערב במכרז ממשלתי בו היה מעורב ידיד אישי. וגם הוא לא סיפר לאף
אחד. אז אולי בסתר ליבו נתניהו, כשיהיה גדול, רוצה להיות כמו אולמרט.
עכשיו, יש לשער, יתחיל מחול משפטי.
נתניהו לא יסכים להניח ידו מברז הגז (והכסף). מתנגדיו, יבקשו מבתי המשפט להבטיח שיוזז
הצידה. אלא שבדרך קרה עוד משהו: נתניהו
העביר החלטה בממשלה כי ענייני הגז הם נושא בטחוני. אז מה? שראש ממשלה לא יהיה
מעורב בנושא ביטחוני! זה קצת מוגזם, לא?
אז אולי אדלסון לא מעביר כסף כפי
שנתניהו האשים, מאחורי גבו, את אריאל שרון. אבל אם כתוצאה מההתערבות של החבר האישי
מישהו מהחברים של החבר האישי יעשה כסף – והרבה כסף – יהיה פה סיפור לעיתון כפי
שאמר שר האוצר של אז.
