"ישראל עומדת בפני הזדמנות אדירה
לפתח את מאגרי הגז ואם זה לא יתקדם עכשיו אנחנו דואגים שחלון הגז ייסגר". כך
שגריר ארצות הברית בישראל, דן שפירו. שר האנרגיה, יובל שטייניץ, הוסיף כי
"חייבים ליצור אקלים אטרקטיבי כדי שחברות הגז יחזרו לקדוח". ראו זה פלא -
שטייניץ והבוס נתניהו שמרבים לאיים עלינו בשל הוותרנות האמריקנית לאיראן מדברים בקול אמריקני
אחד בנושא הגז. הברוגז, מתברר, מתגמד מול הכסף.
אז הנה השורה התחתונה: האישים האלה מספרים רבע אמת ושלושה רבעים של
בלוף.
נתחיל עם שפירו. מי זה בדיוק ה"אנחנו"
הזה שאמורים להיות מודאגים מסגירת חלון הגז? האם לארה"ב ולישראל יש אינטרס
משותף בפרוייקט הזה? קל לזהות את האינטרס האמריקאי. הטייקון האמיתי במשק הגז הוא
תאגיד אמריקאי בשם נובל אנרג'י. התאגיד מבקש להרוויח כסף כאן ועכשיו. דן שפירו
והממשל האמריקאי הם שלוחיו של התאגיד. לכן רווח עכשיו לתאגיד הופך למדיניות של
הממשל. את שפירו הבנו.
מי זה "אנחנו"?
אז למה הוא משתמש במילה
"אנחנו" במקום במילה "אני". ראשית, כדי לציין שהממשלה
האמריקאי והתאגיד הפרטי חד המה. שנית, לרמוז שגם לישראל יש עניין בזירוז הפקת הגז,
בדיוק כמו שיש עניין כזה לנובל אנרג'י. וזה, אם להתבטא בעדינות, לא ממש מדוייק.
מזה זמן מופק כאן גז מהמאגר הנוכחי,תמר
שמו, שיכול לספק את צריכת ישראל לעוד כמה
שנים טובות. לכן המשפט על "סגירת חלון הגז" הוא, והפעם לא בעדינות, סתם
שקר. ואם ישראל תשכיל לאסור על יצוא גז מהמאגר הזה, הרי שבכלל ירווח כאן לעוד תקופה ארוכה. חלון ההזדמנויות,
אם צריך כזה, נשאר פתוח.
ומה זה "אקלים"?
ונעבור לשטייניץ. הוא רוצה שניצור
"אקלים" כדי שחברות הגז יחזרו לקדוח. מה זה העניין של האקלים? האם הוא
מתכוון למניעת חמסין כדי שלא יהיה חם מדי לקודחים? שלא יהיו סערות בים התיכון?
שחיזבאללה לא יפוצץ איזו אסדת קידוח? מוצע לא להתבלבל מהמילים המוזרות של הפילוסוף
שלוגיקה אמורה להיות נר לדבריו. כאשר
שטייניץ אומר אקלים הוא מתכוון לכסף. ולא סתם כסף אלא כסף שמפיקי הגז לא ישלמו
למדינת ישראל. בלשון מקובלת יותר הוא מדבר על סובסידיה שנשלם לברוני הגז.
אם יש גז בכמות מספיקה לצריכה שלנו לכמה
שנים טובות, מדוע צריך למהר ו"לחזור לקדוח". לקדוח פרושו להפיק עוד גז.
למה להפיק עוד גז אם יש לנו די גז? אהה, עכשיו הבנו את העניין. זה לא כדי לספק את
צרכי ישראל. זה כדי לספק את צרכי נובל אנרג'י לרווח כספי. הטייקון רוצה למכור גז
למדינות אחרות, והצמד שטייניץ את שפירו רוצה לעזור להם.
איך?
בכך שנאפשר לזכייני הגז לפעול למעשה
כמונופול, לתת להם לייצא כמה שאפשר, ולגבות מהם תמלוגים – כלומר מס – מינימליים.
שלא יכאב להם.
כששטייניץ מפקיר ילדים
הבה נסתכל על העניין מנקודת מבטו של
הנכד של שטייניץ. מה יהיה איתו? לפי שטייניץ ושפירו הרי לא יהיה לו גז, כי הכל
יימכר לחו"ל עד שיתבגר. מאיפה יהיה לו גז? מיבוא שלבטח יגיע באמצעות אותה נובל
אנרג'י שתקדח אז גז בקניה או בפיזדיולוך.
וזו בדיוק השאלה: מה עדיף לישראל:
הרווחים העכשויים של זכייני הגז או אספקת גז לנכדים של שטייניץ. והעובדה ששטייניץ
מוכן להפקיר את נכדיו לא צריכה לחייב את נכדינו.
(פורסם ב"ידיעות אחרונות" ב - 23.6.2015)
