6 ביוני 2015

החבר של כחלון


על פניו זה נראה כמאבק בין דון קישוט – רזה, סגפן וצודק – לבין כוחות הרשע.  בסופה של העלילה,  כשל האביר, נטש את המערכה והפקיר את גורלנו בידי הרשעים – טייקוני הגז ושלוחיהם במסדרונות הממשלה.
זה אולי סיפור מוצלח , אבל זה לא הסיפור האמיתי. מה שקורה במשק הגז הטבעי דומה לוויכוח החריף המתנהל כמה שנים בין נפתלי בנט ובנימין נתניהו. מישהו יודע על ויכוח כזה? אהה, כן בנט גילה ראשון את המנהרות בעזה. בראבו עליו. וחוץ מזה?


דייויד גילה, הממונה המתפטר על ההגבלים העיסקיים, רצה לכאורה תחרות על מה שלא תהיה בו תחרות לעולם אלא בנוסח זו המתנהלת בשצף קצף בין בנק הפועלים לבנק פועלי אגודת ישראל. והרשעים, תיכף נבין מי הם  ומי שלוחיהם, אמרו שחבל להעמיד פנים. "תנו לשוק החופשי לעשות את שלו", היתה המנטרה שלהם. במציאות, ולא בסיפור, אין ולא יכולה להיות תחרות, ושוק הגז חופשי כמו משה קצב.

בין הרצוג ונתניהו

כלומר יש כאן כאילו ויכוח בין ימין וימין. השמאל, חיה נדירה בג'ונגל הפוליטי שלנו, לא מציג עמדה משלו (למשל, שרוב הגז ראוי שיישאר בבטן האדמה למען הילדים, הנכדים והנינים וכי אנחנו נשתמש בו במשורה) אלא מעדיף את הכאילו תחרות של גילה על פני הטייקונים הרשעים.

גילה חשב שימצא סיוע אצל משה כחלון. שר האוצר הרי הבטיח, זה כתוב במצע שלו לבחירות, שישבור את מונופול הגז. אז כתוב. וכחלון ממש בעד לשבור את המונופול הזה (כאילו שזה אפשרי) אבל מה, יש קושי משפטי. הוא חבר של קובי מיימון שהוא אחד הטייקונים החברים במועדון המונופול. ומכאן שהוא מנוע לעשות את מה שהבטיח. האם כחלון התוודע למציאות רק עתה?

התרגיל המסריח

כחלון עשה תרגיל הרבה יותר מבריק, כלומר מלוכלך, ממה שחושבים. אחד משרי הממשלה, השר להגנת הסביבה, הוא לא רק מהמפלגה של כחלון. הוא גם כלכלן, מנכ"ל בזק לשעבר. בהחלט בעל יכולות לקבל מכחלון את הסמכויות בענייני הגז.

אז איך זה ששר האוצר לא העביר את הסמכויות שלו לאבי גבאי? איך זה שהסמכויות הועברו לראש הממשלה? בעניינים שכאלה אין מקריות.

ההבדל בין גבאי לנתניהו הוא שאת העמדה של נתניהו כחלון יודע. ולא רק כחלון יודע. כולנו יודעים. ראש ממשלתנו דאג לתוצאות הקרב מראשיתו. מי שניהל מטעמו את הקרב נגד הממונה על ההגבלים היה לא אחר מאשר יועצו הכלכלי ומנהל המועצה הכלכלית במשרד ראש הממשלה, יוג'ין קנדל. הוא ה"אבא" של  התיזה  שלא צריך להתערב בענייני הגז ולהניח לתשובה, מיימון ואחרים לחלוב את הפרה הזו עד תומה – ומהר ככל שאפשר. גם אם את החלב לא יקבלו רק תושבי ישראל אלא גם תושבי מצרים, קפריסין, ותורכיה במסגרת התכנית ליצוא גז טבעי. מישהו חושב שקנדל דנן פעל על דעת עצמו? שלא תאם כל פסיק עם הבוס?

בהזדמנות זו, טוב לזכור שר אוצר, אחד בייגה שוחט, שכאשר היה במצב דומה לא היסס. הוא מינה את יוסי ביילין, שר הכלכלה, כמופקד על עניין שבו היה ניגוד עניינים, ולא את ראש הממשלה שנתפס אז ביחסי קירבה עם האינטרסנטים.

ולכן כאשר כחלון העביר סמכויותיו לנתניהו הוא ידע שמיימון (ושאר קבוצת טייקוני הגז) יקבל את מה שהוא רוצה.

(פורסם ב"ידיעות אחרונות" ב - 2.6.2015)