19 ביוני 2015

סירטקי גרמני


העולם הכלכלי כמרקחה לקראת סוף יוני, המועד שבו יוון אמורה לשלם 1.6 מיליארד יורו החזר חוב לקרן המטבע – כסף שכרגע אין לה.
כבר כמה חודשים, ואולי שנים כי אף אחד לא באמת  בדק, שהספקולציה חוגגת -ספקולציה שממנה אפשר רק להרוויח. יוון במשבר פיננסי כבר שנים. ראשיתו  עם ממשלה ימנית (דבר שכדאי לזכור כאשר מרימים גבה על מדיניות הממשלה הנוכחית) שעשתה תרגיל להטעיית הציבור בעניין  גירעונות ממשלתיים -  בעזרה , איך לא, של גולדמן זאקס מארה"ב. אמור  לי מי היועץ שלך ואומר לך מה השטיק הכלכלי העתידי שלך.


מי שקנה את הבלוף היו בעיקר בנקים מגרמניה וצרפת – מה שמסביר מדוע שתי המדינות האלה כל כך מעורבות בפרויקט היווני. וכך שתי המדינות האלה שיכנעו את אירופה ובנותיה  לכסות את ערוות הבנקים שלהם באגרות חוב של ממשלת יוון. ועכשיו היוונים מתבקשים לשלם עבור הטעות העיסקית של הבנקים הגרמנים בהורדת הפנסיה.

ספקולציה מצליחה

מכיוון שהעניין מתבשל כבר כמה שנים הספקולציה היתה פשוטה: כל יווני שהוא בעל נכס פיננסי המיר אותו במטבע קשה – היורו. וכך נמשכו פיקדונות במיליארדים בבנקים יווניים.  וככל שהמו"מ נמשך והעצבים נמרטים – כך הספקולציה חוגגת. וכל יורו שנמשך "מגובה" על ידי אגרת חוב נוספת של יוון. וכך הביצה מעמיקה והמחיר של התיקון ממריא.  אם יהיה תיקון.

אז יהיה תיקון?

קודם לכל תיקנו את הסובלים העיקריים: אותם בנקים אירופים שמימנו את הממשלות הימניות של יוון למסע פשיטת הרגל. אלא שבתרגיל החילוץ הזה הגדילו את החוב של יוון והמחיר היה תכנית צנע שהופעלה על ידי ממשלת יוון שכשלה בבחירות האחרונות שם. ההכנסה הלאומית של יוון ירדה בכרבע בחמש השנים האחרונות. השכר ירד, הצריכה ירדה – ושום דבר לא תוקן, למעט החלפת הממשלה ביוון על ידי השמאל שמאס בצנע הכפוי.

צנע, צנע

אלא שהאירופים מהמערב ממשיכים במסע הצנע כפתרון למכאובי החוב. אנגלה מרקל וממשלתה אולי באמת מאמינים כי צנע, במיוחד במגזר הציבורי, מבריא את הגוף. כל האחרים באירופה פשוט מפחדים מגרמניה, ומשתפים פעולה.  קבוצה של כלכלנים ליברלים יצאה בקול קורא להפסיק את המירוץ לתחתית החבית. האם זה יעזור לשכנע את פריז וברלין? ספק.

אז מה החלופה? לתת ליוונים את מה שהם מבקשים? להכשיר את שרץ הגירעונות הממשלתיים שם? שהאיטלקי הממוצע ישלם עבור הסירטקי היווני?

מי כאן המרקסיסט

נעזוב את הבלי הכלכלה. גם אם הבעיה היא שם, הפתרון ממש לא שם. אם יוון היתה, נניח, עיריית רומא. האם גם תושבי רומא היו נדרשים לקצץ בפנסיה ובשכר כדי להבריא את העירייה שלהם שפשטה את הרגל? האם תושבי קולורדו יתבקשו לשלם אם הממשלה שלהם תהפוך לפושטת רגל?

מה ההבדל בין עיריית רומא ומדינת קולורדו לבין יוון? זה לא הכלכלה, טמבל. זו הפוליטיקה.

האיחוד האירופי (ובעקבותיו המטבע האירופי) היה "מרקסיסט" במובן הרע של המילה. קרל מרקס היה הוגה דעות ענק וכלכלן לא-מי-יודע-מה. לשיטתו, הכלכלה מניעה את הפוליטיקה. ולכן מכיוון שהכלכלה הקפיטליסטית של שוק חופשי רעועה (ועל זה יש הסכמה די נרחבת) בכוחה של הפוליטיקה שנובעת להושיע את העולם מהריקבון הכלכלי.

מקימי האיחוד האירופי האמינו כי אם יקרבו בין הכלכלות שלהם יקרה תהליך מרקסיסטי שכזה שבו תיוולד פוליטיקה אחרת – כזו שתחילה תגשר בין העמים ולבסוף, יש לקוות, תייתר אותם. כמו המצב שבין קולורדו וטנסי.

זה, בגדול, לא קרה. האנגלים הם דוגמה מצויינת.  הימין האנגלי היה מלכתחילה ספקן במקרה הטוב ומתנגד במקרה השכיח לאיחוד האירופי. וכך, למשל, בחרו האנגלים שלא להצטרף לגוש היורו – המטבע המשותף. האנגלים, במובן הזה, היו הכי אנטי מרקסיסטים. לשיטתם זה אמור לעבוד להפך: קודם תתנהגו כמו ג'נטלמנים אנגלים (בלוף בפני עצמו ככל שזה נוגע לאנגלים שאינם מהצמרת ולכל שאר העולם) ואחר כך נראה אם נסכים שתקבעו בשבילנו את שיעור מס ההכנסה המירבי. בעצם הימים האלה, תחת לחץ הימין הקיצוני, מנסה הממשלה האנגלית הנוכחית לשכנע את שאר מדינות האיחוד לתת לה להיות חצי בחוץ. ובצורה פשוטה יותר: לצמצם את מימדי האיחוד בתוך האיחוד האירופי. הג'נטלמנים פשוט לא רוצים ערסים בולגרים וזונות סרביות שיסתובבו באוקספורד סטריט ויקבלו טיפול רפואי כאשר הם חולים בשפעת.
לכן ממשלת אנגליה תשמח בקול גדול אם היוונים יוקעו ויופרשו. אבל לגרמנים ולצרפתים, הולנדים, בלגים ואחרים המצב יותר מסובך.

פלמנקו גרמני?

לפי סקרי דעת קהל יש סיכוי שממשלת ספרד הבאה תוקם בידי השמאל. לא בידי הסוציאל דמוקרטים שאינם שונים מהימין (כמו בישראל בין הליכוד והמחנה הציוני). אלא בידי שמאל מעט יותר רציני - בנוסח יוון. לכן אם את ספרדיה שמאמינה בגאולת המדינה וכלכלתה בדרך השמאלית, מה תעשי עם הכסף שחסכת? התשובה האולטימטיבית היא למשוך את הכסף עכשיו ולהפקיד אותו בבנק גרמני או הולנדי. הנה, על כן, עוד זווית "אנטי מרקסיסטית": ככל שהשמאל יצליח לשכנע יותר אנשים שתכניתו הכלכלית עדיפה, כך המצב הפיננסי יתדרדר. בדיוק בנוסח הריקוד היווני העכשווי.

הימים האלה נתפסים בידי כלכלנים מהזן התיאורטי כתור הזהב של "תורת המשחקים" המזוהה עם הכלכלן ג'ון נאש שמת לפני חודש. חתן פרס נובל לכלכלה מ – 1994 הסביר מה הם התנאים הנפשיים של אנגלה מרקל ואלכסיס ציפראס שיאפשרו (או לא) פתרון למשבר הנוכחי. כל עוד שניהם מאמינים שהצד השני יתקפל ברגע האחרון – לא יהיה הסכם.

אז אולי מרקל וציפראס ירקדו סירטקי ויגידו "שולם, שולם לעולם ברוגז, ברוגז אף פעם" והכל יסתדר. או שלא. אבל נראה שהמשבר הנוכחי מלמד שבכל זאת הפוליטיקה במובנה הרחב (כולל דת, לאומיות ושאר מרעין) חשובה פי כמה מירידת שיעורי הרווח שצפו קרל מרקס ופרידריך אנגלס. והמשמעות היא שהפתרון הוא בפוליטיקה הזו ולא בהסדרי החוב לכשעצמם.