8 ביולי 2015

צפצוף התבונה



תחילה לחדשות הרעות: בפעם השלישית השנה סוקרי דעת הקהל נפלו בבושת סקרים. גם בישראל, גם בבריטניה ועתה ביוון הסוקרים לא תפסו נכונה את מה שקורה בשטח. ובעצם, יש בזה מן הטוב. אולי כעת  ילמדו הפוליטיקאים כי חבל לבזבז כספי ציבור על מקסמי שוא.

ועכשיו לחדשות הטובות. תוצאות ההצבעה ביוון הן בעיקר שריקת בוז מתמשכת של רוב היוונים לאוליגרכיה הפוליטית השלטת במערב אירופה, בגוש היורו ובקרן המטבע הבינלאומית.

האוליגרכיה של כלכלני "השוק החופשי", הפוליטיקאים מהימין והבנקאים חטפה סטירה אדירה. יוון, שכבר אלפי שנים לא "שיחקה" באירועים היסטוריים חשובים, חזרה לתמונה העולמית. דויד אולי עומד ללמד לקח את גולית הפיננסי.

ביוון, כמו אצלנו, לימין  עוצמה פוליטית גדולה. הפעם הוא נהנה גם מגיבוי מוחלט של אותה אוליגרכיה אירופית-בינלאומית שנתמכה על ידי כלכלני הימין (ולבוז של כלכלנים ליברלים) כאילו יוון על סף משבר ורק תכנית צנע תסייע לה לצאת מהבוץ. רוב היוונים לא קנו את ההבל הפוליטי-כלכלי הזה - תקדים בקנה מידה היסטורי. העין צופייה עתה לכיוון ספרד שם יתקיימו בחירות השנה, ואולי – מי יודע – צפצוף התבונה יגיע גם לחצי האי האיברי.

תבונה כלכלית

מעבר לתבונה הפוליטית יש בהצבעה גם תבונה כלכלית. בניגוד לרושם שיצרה האוליגרכיה הימנית יוון לא צריכה לעשות סדר כלכלי דרמטי, לפחות לא בחשבונות הלאומיים שלה. תקציב ממשלת יוון, ללא ריבית על החוב החיצוני, מאוזן. כלכלית יוון זקוקה לזריקת עידוד ולא לעוד צנע מתמשך. ואם לא צריך את הצנע, בטח שקיצוצי הפנסיה שעליהם מתעקשת האוליגרכיה  - מיותרים. לא כאן הבעיה.

אז איפה הבעיה? הבעיה של יוון ממוקדת בשני דברים עיקריים: האחד, מערכת מיסוי המיטיבה עם בעלי הון. אם ממשלת ציפראס תעמוד בהתחייבותה למדיניות רובין הוד – לקחת מלמעלה ולחלק לפיתוח ולרווחה – זה יהיה צעד משמעותי, ובלבד שאנגלה מרקל, פרנסואה הולנד וכריסטין לגארד לא יפריעו.

איסלנד כמשל

החלק השני, המסובך יותר, נוגע להחזר חובות חוץ. יוון כבר לא פרעה חוב בשבוע שעבר. והיא צפויה לא לשלם חוב נוסף החודש. איך צמחו החובות האלה? כשיוון ביקשה להתקבל לגוש היורו היו, לממשלתה הימנית דאז, גירעונות עתק שללא חיסולם לא היתה יוון מתקבלת לגוש. הממשלה ההיא שכרה את שירותי חברת גולדמן זאקס, ענק פיננסי אמריקאי, וביחד נרקח תרגיל הונאה: גולדמן זאקס סידר לממשלה הלוואות מבנקים צרפתיים וגרמנים (בעיקר) תוך רישום זרם הכספים כמענק. וכך כאילו הצטמק גירעון של מיליארדים, יוון התקבלה לגוש היורו. ואז המפלגה הסוציאל דמוקרטית (נוסח מפלגת העבודה) עלתה לשילטון.

מאז שקועה יוון בניסיונות להיחלץ מהבוץ הפיננסי באמצעות צנע. הצנע הצליח אך הבור הפיננסי העמיק. תוך כדי חולצו מהפסדים הבנקים הגרמנים והצרפתים שהתרשלו בניהול הלוואות. וחבל. היום כולם מתפעלים ממבצע החילוץ האיסלנדי שהחל ב - 2008 , אבל שוכחים מה היה במרכזו -  אי תשלום חובות לזרים, והדחת הבנקאים והעמדתם לדין תוך הבטחת כספי המפקידים.

וזה בדיוק מה שרצוי שיקרה עתה. אלא שהבנקים הפרטיים כבר חולצו בידי ממשלותיהם מגרמניה ומצרפת. אז שממשלות גרמניה וצרפת יישאו בנטל הטירוף הפיננסי. כי כך ראוי בכלכלה: בונוס למצליח וקונוס למחבל.
יוון  נמצאת כעת בעמדה מעולה להכריח את הנושים לשאת בנטל מעלליהם. ואם זה יקרה – ההיסטוריה תודה ליוון פעם אחת נוספת.


(פורסם ב"ידיעות אחרונות" ב – 7.7.2015)