על נפלאות
"מתווה הגז" שנו רבותינו נתניהו, שטייניץ ושלום. ראשית, מדובר בעניין
ביטחוני מסווג מהמעלה הראשונה ועל כן כונס הקבינט הביטחוני לדון ולהחליט. יש לקוות
שהצנזורה לא תפסול שמדובר בצינורית גז שתחובר לישבנו של ראש המסיתים אבו מאזן
ותוצת ברגע המתאים. שנית, מדובר בעניין בעל חשיבות אסטרטגית כי ישראל תהיה לספקית
גז למצרים ולירדן שיודו לה הן מקרב הלב והן מעומק הכיס ובעיקר ידאגו להתנהג יפה
מחשש לניתוק הגז – כפי שאנחנו נורא חששנו מניתוק הגז ממצרים.
שלישית, אמנם
מקבלי הזיכיון יגרפו נתח מכובד אבל הממשלה תיזכה לנתח שמן במיוחד. אמנם לא עכשיו
ואפילו לא בעשור הקרוב – אבל למה להיות קטנוניים.
ועכשיו לשאלה:
כמה אתם מוכנים לשלם עבור נפלאות הגז הטבעי? האם תהיו מוכנים לשלם 12.8 אגורות
לשנה? טוב, לא נהיה מגוחכים ונעבור למספר הבא: 12,800 שקל לשנה? לא נורא. אפשר
לחיות עם המספר הזה. אז מה דעתכם על 12.8 מיליון, הולך?
הקרן למזעור נזקים
הקוראים אמורים
לקפוץ ממושבם ולומר לכותב דעתם על בלבולי המוח שלו. שהרי ידוע ונכתב שאנחנו נקבל
נתח שמן מהכסף. אז מה השאלה על "כמה זה יעלה לנו"?
הנה פרט, צנוע
יחסית, שנשמט מהדיון. הממשל הישראלי הקים קרן למזעור נזקי הגז הטבעי – להלן מקג"ז.
הקרן, שהוקמה ב – 2013, צופה פני העתיד וידעה, עוד לפני שמישהו חלם על "מתווה
הגז", לראות נכוחה. תקציבה, בפועל, הוא 12.8 מיליארד שקל – כן, קראתם נכון.
עד היום הוציאה הקרן 32 מיליארד שקל. שלא כמו תקציבים ממשלתיים רגילים שצריך לטרוח
למצוא אותם, ואם מוצאים – להבין מה כתוב בהם, תקציב המקג"ז מצוי באתר בנק ישראל. הוא
נקרא המחלה ההולנדית שהיא מונח כלכלי, המתאר "קשר בין גילוי וניצול
של אוצרות טבע , לבין ירידה בייצור וביצוא של התעשיה המקומית בשל התחזקות המטבע המקומי".
ההוצאה החודשית
לטיפול בנזקי הגז מדווחת באדיקות ואף אחד לא שם קצוץ.
שפעת ומחלה הולנדית
זה הכסף הקטן.
כי "מתווה הגז" - שם פלצני להסכם בין הממשלה למקבלי זיכיונות להפקת גז טבעי
בים התיכון –התממש רק בטיפין. ואשר הוא יתממש במלואו המספר הזה לכל הפחות ישלש את
עצמו. אז מי מוכן לשלם 36 מיליארד שקל לשנה למזעור נזקי "מתווה הגז"?
נניח, לשם
ההשוואה, שתתגלה בארץ מחלה בשם שפעת. ויתברר שהיא גורמת לאלפי חולים שנזקקים
לאישפוז. ונניח, בהגזמה מטורפת, שעולה 300 מיליון לחסן את כ-ו-ל-ם ולצמצמם את ממדי
התחלואה ב – 90%. נו? יש כסף?
בוודאי שאין.
יבואו חכמי הכלכלה ויסבירו כי הגירעון יעלה, ו"כלל ההוצאה הציבורית"
יופר. וצריך "משמעת תקציבית" וכיוצא באלה דברים שהם בהחלט נכונים.
אבל ל"מחלה
ההולנדית", כלומר לתיקון נזקי אותו הסכם גז, יש 12.8 מיליארד לשנה. ומה שיפה
במיליארדים הלא-צנועים האלה שהם – בניגוד לחיסון נגד שפעת - לא מנפחים את הגירעון.
בשביל מחלות הולנדיות יש, מתברר, כסף ללא הגבלה של ממש.
מי ראוי שישלם?
אז הנה תרומה
צנועה לוויכוח שיוכרע בקרוב כשראש הממשלה ושר הקלקלה יחתמו על הסכם הגז
המחפיר: אנחנו מבינים שעבור מחלה הולנדית
רגילה אנחנו משלמים 12.8 מיליארד שקל לשנה. עבור מגפה הולנדית צריך עוד 24 מיליארד
לשנה - סכום ששכחו להכניס ל"מתווה". אז שישלמו מי שקיבלו זיכיונות.
קוראים להם תשובה ולנדאו ונובל אנרג'י.
(פורסם ב"ידיעות אחרונות" ב – 1.12.2015)
לאחר פירסום המאמר הגיע לידי מחקרו של אנדרו וורנר מקרן המטבע הבינלאומית. החוקר בדק האם גילוי וניצול משאבי טבע אכן
מביא תועלת לכלל המשק ולא רק לענף שבו נמצא המשאב. הנה תרגום חופשי מדברי הסיכום:
"הממצא הבולט הוא שאין שינוי בקצב
הצמיחה של מגזרי הכלכלה שאינם קשורים למשאב הטבע....זה מפתיע בהתחשב לדעה הרווחת
שתגלית במשאבי טבע וניצולה מביאים תועלת במיוחד כאשר סכומי כסף גדולים שנכנסים
למשק נלקחים בחשבון"
