ההתרגשות לא היתה ממש גדולה. שיעור העניים
בישראל הוא בערך 25% מהנפשות ו -31% מהילדים – די דומה למה שהיה בשלוש השנים שקדמו
לדו"ח האחרון. עמותת לתת טוענת שהביטוח הלאומי – המופקד על דו"ח העוני –
לא עושה עבודתו נאמנה. לשיטת העמותה המספרים גדולים בהרבה. הם מצאו כ – 2.5 מיליון
נפשות עניות (30%) מהם כמיליון ילדים – 35%. והתחושה הרווחת שיש בשני הדו"חות
הגזמה פראית. "איך זה שלפי הסטטיסטיקה יש כל כך הרבה עניים ואני לא רואה
אותם" היא התגובה השגרתית.
מי שמסתובב ברחובות קופנהאגן, שטוקהולם או
ברלין מתקשה לראות עניים. בשלוש המדינות האלה שיעור העוני הוא שליש מאשר בישראל –
אבל גם את השליש הזה קשה לראות. בקנדה שיעור העוני הוא שני שלישים מאשר בישראל –
וגם שם קשה להבחין בהם. מראה עיניים מטעה. העניים במדינות מפותחות, לרוב אינם רעבים
או חסרי דיור. לכן תמונות של מקררים ריקים או דיירים בקרטונים – כמו שמציגים
בקולנוע אמריקאי – אין כאן ובאירופה
המערבית. מי שיטרח לבדוק את השיניים של האנשים, או לבחון את השכלת ילדיהם ואת הרכב
התזונה – ימצא הוכחות לעוני. אבל מי בודק שם?
היו בדואים?
העניין הוא שאי אפשר לדעת את המספרים
האמיתיים. קו העוני מוגדר כמחצית ההכנסה החציונית. של מי? של משפחות? של אנשים? זה המוקש הקטן.
המוקש הגדול הוא במידע עצמו. אף אחד לא רושם את ההכנסות של יותר מ 8 מיליון
ישראלים. לכל היותר רושמים הכנסות של כ – 8,000 משפחות ומהמספר הזה מסיקים לגבי 8,000,000.
למה כל כך מעט משפחות? לפני פחות מעשור
המספר היה כפול. אלא שאצל 60% מהם הבדיקה היתה חלקית ולא אמינה והיא בוטלה. מי
שעושה את הבדיקות היא הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה שהממשלה מתנכלת לה הן תקציבית
ובעיקר בהגבלת מספר עובדיה למספרים מגוחכים. התוצאה: המדגם היום הוא בעייתי.
בתוך כל המבולקה הזו החליטו לזרוק מהמדגם
את הבדואים מהנגב. היו שטענו שהבדואים לא אמינים. היו שטענו שאינם משתפים פעולה
עם הסוקרים. היו שטענו שהאשם הוא בקבלני סטטיסטיקה שבמקום לסקור – מילאו טפסים
מהראש. כך וכך הקבוצה בעלת שיעור העוני הכי גדול במדינה לא נמדדת. הם לא שקופים
כמו החרדים (לטענת אריה דרעי). הם לא קיימים.
ספרים כפולים
אחרי שהבנו שהמדגם לא מדגם והסקר לא סקר
מגיעים לממצאים. מתברר כי בישראל סופרים עניים בשיטה ייחודית. הביטוח הלאומי מדווח
על זה בשקיפות. כאשר הוא מדווח על נתוני ישראל בישראל, מתקבל מספר אחד. כאשר
הדיווח הוא במסגרת אירגון ה – OECD המספר
שונה לחלוטין. במדידה מול הגויים יש בישראל הרבה פחות עניים – ובמיוחד הרבה פחות
ילדים עניים. בהגדרה הישראלית 31% מהילדים עניים. בהגדרה של ה – OECD רק 25%. כך נעלמו 150 אלף ילדים ממעגל
העוני.
למה ישראל מודדת עוני בשיטה מיוחדת? למה
כובע. ה – OECD הוא אירגון שעיסוקו סטטיסטיקה. לכבודו ישראל
מוציאה מהסטטיסטיקה את הגולן, ההתנחלויות ומזרח ירושלים. התבלבלתם? זה לא הסוף.
במטרה לצמצם העוני בקרב עובדים מנהיגה
הממשלה מענק עבודה לעובדים בשכר נמוך ("מס הכנסה שלילי"). בימים אלה
מנפחים לנו את השכר עם פירסומת "אני מבקש תוספת שכר" העוסקת במענק הזה.
מתברר כי יש פער ענק בין המספרים שמנפיקה רשות המסים על מימדי התשלומים לעובדים,
לבין מה שעובדים מדווחים שקיבלו. התוצאה: הביטוח הלאומי הוציא את התשלומים האלה
מחישוב העוני.
אז מה מימדי העוני?
כנראה הרבה יותר ממדינות המערב האחרות.
אבל כמה יותר? לך תדע.
