אחרי שגומרים
להקיא מהגזענות השופעת מההחלטה של משרד החינוך לפסול את "גדר חיה" ספרה
של דורית רביניאן, ראוי להודות שטוב עשה המשרד בליל הבדולח הספרותי שלו.
ראשית, כי לטעמי
הספר מייגע, הרעיון נדוש והביצוע יבשושי ולא משכנע. כמו הרבה ספרים אחרים, יש
להדגיש, שהמשרד דווקא מאשר לשימוש.
שנית, כי נפתח
הוויכוח על מה מותר ומה אסור בספרות. ובעניין הזה יש שתי גישות: הבולשביקית
והמאואיסטית. הבולשביקית משותפת לשמש העמים יוסיף סטלין, לבן גוריון, ליוסי שריד ולנפתלי
בנט. בגישה הזו הממשלה קובעת מהו ספר שראוי לאפשר לילדים לקרוא. ואם אתה בנט אז
אתה פוסל את רביניאן ואם את יוסי שריד את מכניסה את מחמוד דרוויש. הכל לפי טעמו
הפוליטי של בעל הסמכות.
הגישה
המאואיסטית מסתכמת בביטוי "100 פרחים". בקריירה של מנהיג סין בעבר היו
הבלחות נדירות של תבונה, וזו אחת מהן. המשמעות היא שלא צריך שמשרד החינוך יקבע אם ספר
ראוי, או לא. כל מורה יהיה אוטונומי ללמד מה שנראה לו ולה הולם. ו – 100 ספרים
יפרחו.
הוויכוח, על כן,
אינו על הספר של רביניאן. אלא על זכות הציבור לקרוא. ובמקרה הזה זכות המורה להורות.
