יפית אלפנדרי היא אישה חשובה בחיים
הציבוריים בישראל. היא מנהלת תחום צריכה וכספים בלשכה המרכזית לסטטיסטיקה. ואם זה
נשמע מאוד בירוקרטי די לציין שהיא אחראית שמדד המחירים לצרכן יתבסס על המוצרים
הנכונים שצורכים משקי הבית. היא גם מקפידה שיהיה לנו מושג על הכנסות והוצאות של משפחות וכתוצאה מכך גם
על ממדי העוני והתחלקות ההכנסה.
לא מכבר היא נדרשה לשאלה
"מפוצצת": האם קיצבאות ילדים הן דבר ראוי? והאם ראוי לתת לנשים יותר
נקודות זיכוי מאשר לגברים.
בניסוח הפורמלי של הרצאתה שני העניינים האלה כלל לא
מוזכרים. אבל המחקר שלה "בית-עבודה קונפליקט או תמריץ" מאיר את המערכת
החברתית באור חדש.
מי שמקשיב לפמיניסטיות ול"פעילים
חברתיים" משני המגדרים יודע שהאישה במשפחה נושאת בכפל תפקידים: היא גם עובדת
משק בית וגם עובדת מחוץ לבית. בעוד שבעבודה מחוץ לבית היא מתוגמלת הרבה פחות
מגברים בעבודה דומה, בעבודה בתוך המשפחה היא לא מתוגמלת בכלל. אמנם בן זוגה אף הוא
לא מתוגמל אבל לעומת זאת הוא, לרוב, בטלן סדרתי. מכאן ההצדקות להתערבות המדינה
שבאה בשני אופנים: קיצבאות הילדים משולמות לאישה וכך המדינה משתתפת בתמורה לאישה
עבור עבודת הבית. ובאמצעות נקודות זיכוי במס הכנסה שמאפשרות לנשים שמקבלות ברוטו
קטן מזה של גברים לקבל נטו מעט יותר שיוויוני.
אם הבנתי נכון את מחקרה החדש של אלפנדרי
אז מסכת ההסברים האלה מוטעית מן היסוד.
זו לא הקריירה, טמבלית
על העובדות יש מחלוקת. לא הכל מסכימים שפערי
השכר מקורם באפליה בשוק העבודה מצד אחד ובצורכי משק הבית מצד שני. אלפנדרי לא
נדרשה לעניין הראשון. היא מטפלת בעבודת הבית ושם ההארה.
האם לא ברור שהיכולת של אישה לפתח
קריירה – ודרכה לשכר גבוה יותר – מוגבלת באמצעות אחריותה לילדים ולמשק הבית? האם
הקונפליקט הזה לא ברור מאליו?
ובכן, לא. הסיכום של מחקרה, המתבסס על
ממצאים מסקרים מגוונים שנאספו בלשכה המרכזית לסטטיסטיקה די חד משמעי: אם יש קשר
בין המשפחה לעבודה מחוץ לבית הוא הפוך ממה שחושבים. רוב הנשים הנשאלות על הדילמה
הזו בסקר החברתי - סבורות שאין קושי לתפקד בעבודה עקב מחויבות משפחתית. כך
טוענות יותר מ-70% מהנשים בגילים 30-44 ויותר מ80% בקבוצות הגיל האחרות. יתרה מכך. כאשר בודקים
נשים עם ילדים מוצאים כי יש קשר חיובי בינן לבין השכר. ובתרגום לעברית: אישה עם
ילדים ומחוייבות משפחתית תשתכר יותר מאשה אחרת. נראה מוזר? אבל זה מה שאלפנדרי
מצאה. ובלשונה: "ממצאי המחקר שוללים את ההסבר של קונפליקט בית-עבודה לפערי
השכר בין נשים וגברים בגילאי ה - 30".
העדפה מקלקלת
ומכאן לפוליטיקה הכלכלית. אם אלפנדרי
צודקת אין כל הצדקה לתשלום קיצבאות ילדים ונקודות זיכוי מיוחדות לאישה. מצבה של
אישה עובדת עדיף על מצבה של אישה שאינה עובדת – במיוחד כתוצאה מהיותה מטופלת בילדים.
אם כל זה נכון מה מקור פער השכר בין
גברים ונשים? יש מגוון של הסברים שנותרו בארגז האקדמי. אבל עניין אחד יצא מהארגז
והתפוגג: לא טוב לאישה לשבת בבית ולהתמקד בטיפול בילדים. תצאו בחוץ, ותעבדו.
ומי יטפל בילדים? חשבתם על שיוויון ב"נטל"?
