עומדות לפניכם שתי תכניות לביטוח. מחירה
של האחת גבוה ב – 10% ממחיר האחרת. אבל ב"זולה"
יותר, אם קורה משהו, נניח התפוצץ צינור מים בבית, נדרשת השתתפות עצמית בגובה 15%
מעלות התיקון. באיזו תכנית תבחרו?
כאשר נחקק חוק ביטוח בריאות ממלכתי,
לפני יותר מעשרים שנה, היה הרעיון שביטוח הבריאות יהיה כמו תכנית הביטוח הראשונה.
כלומר נשלם פרמיה - דמי ביטוח - בכל חודש וכאשר נחלה, יכסה הביטוח את ההוצאות.
בפועל הונהגו תשלומים גם על חולים אבל בסכומים קטנים. אלא שלאחר שנתיים הממשלה
התחלפה. קיבלנו את בנימין נתניהו ומאז אנחנו משלמים גם פרמיה בכל חודש וגם בעבור מפגש
עם רופא.
לפני כמה ימים סיימה ועדת סל התרופות את
עבודתה והמליצה לממשלה על תוספת התרופות שיוכנסו ל"סל" השנה. הממשלה
הקציבה 300 מיליון שקל וחברי הוועדה חילקו את הכסף בין עשרות תרופות. בסך הכל,
העריך יו"ר הוועדה ד"ר רפי ביאר, ייהנו מהתוספת כ - 108,000 חולים. מה
שמעלה את השאלה מה יהיה על המיליון.
איזה מיליון?
לפי נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה 11%
מבני 20 ויותר שנזקקו לתרופות ויתרו עליהן. 42% ויתרו על טיפולי שיניים חיוניים ו –
13% על טיפולים רפואיים אחרים. נרחיב את המספרים האלה על כלל האוכלוסייה ונגיע לכ-
2 מיליון. נמשיך ונגדיר מחצית מהקבוצה הזו כשקרנים או כאלה שלא הבינו את השאלה או
הזקוקים לטיפולי שיניים שלא בסל. כך נגיע למיליון האבוד.
מה ההבדל בין 108,000 הזוכים החדשים למיליון? ההבדל נעוץ
בחברי הוועדה שעשו עבודתם לא נאמנה. הם ראו את תפקידם להוסיף תרופות שאינן קיימות
היום בסל. מדוע להעדיף תרופות חדשות על פני תרופות קיימות?
אותם 300 מיליון שקל נועדו לשפר את
בריאות התושבים. מול המאה אלף שתבעו תרופה נוספת לא נשמע קולם של מיליון איש שלא
מצליחים לזכות אפילו במה שיש. לא היה איש בוועדה שהציע לתת תרופות למיליון הדומם
שימשיך להירקב בריאותית שנים הרבה.
מחוץ לאולם הישיבות עמדו/ לחצו כל
המחדשים. בראש וראשונה חברות לייצור תרופות שהשקיעו בתרופות חדשות ויקרות וחיפשו
לקוחות. לידם רופאים שיש להם עניין מיוחד בתרופה חדשה על פני תרופה קיימת. שאר
חברי הוועדה היו בעיקר אנשים שלא חשבו ולא נתנו את הדעת. כמו קודמיהם במשימה הזו
הם לא ראו את החולים שלא מקבלים טיפול או תרופה בגלל – וזה הסיפור שנבדק על ידי
הלשכה לסטטיסטיקה – כסף.
מתנדבים לקולונוסקופיה
הממשלה הרגילה את קופות החולים לשאוב
כסף מחולים. אתה מרגיש רע והולך לרופאה? תשלם! את מקבלת מהרופא מרשם או בדיקה?
תשלמי! יש הרי חלופה: במקום לגבות כסף ממי שחולה, גובים כסף ממי שבריא. ובדוגמת
ביטוח המכונית מעלים את דמי הביטוח ב 10% - ופוטרים חולים מהנטל של תשלום 15% לעת
מחלה ותרופה.
ההמצאה הזדונית של גביית תשלומים מחולים
היא, איך לא, של כלכלנים. אם נשלם – הסבירו - נחסוך בצריכה. כאילו שמי שלוקח תרופה
להורדת סוכר בדם יבלע כמות כפולה אילו התרופה היתה ללא תשלום? כולנו, כמובן, היינו
מתנדבים לקולונוסקופיה חודשית.
מה ראוי לעשות עם 300 מיליון? לפטור
מתשלום ילדים עד גיל שנה ובני 90 ומעלה. וכך לפתוח מהלך רב שנתי לעקור את הנזק
מהכסף הבריאותי.
(פורסם ב"ידיעות
אחרונות" ב – 12.1.2016)
