איך זה שממשלת ישראל מתנגדת לסימון
מוצרים מההתנחלויות כאשר הם מיובאים לאיחוד האירופי אך תומכת בסימון יהודים הגרים
במדינות האיחוד?
נציגי הממשלה לא נלאים מלגדף את
האירופים על עמדתם בעניין המוצרים. זאת על אף שישראל עצמה מתעקשת שלא לכלול את
ההתנחלויות, כמו את שאר הגדה המערבית, בשטח ישראל. אסור, כך אפשר להבין את עמדת
הממשלה, שאירופי יזהה שמקור התמרים הוא בפצאל ולא בבית שאן. למה? כדי לטשטש את מקורו
של התמר.
לא מכבר כשנדקר מורה יהודי ברחוב העיר
מארסיי שבדרום צרפת הציע ליהודים צבי עמר, "מראשי הקהילה היהודית" שם, להימנע מלחבוש כיפה בעת שהם ברחוב. יש גם ישראלים
הנוהגים להוריד כיפה בעת שהם מסתובבים בחו"ל. ברור שמי שנוהג כך מפחד. והפחד הוא בהחלט במקומו. כנגד פיגוע מהסוג האישי
אין לאיש הגנה. על בית כנסת עוד אפשר לשמור כפרויקט ציבורי. כך גם על בית ספר. אבל
על האדם הבודד? אין דבר כזה.
הלוע של לאו
בדוחק אפשר להבין את ראשי הממשל הצרפתי
שיצאו נגד דברי עמר. הם הרי מופקדים על הביטחון במדינה. גם הקיבוצי וגם האישי.
בעיניהם להימנע מלבוש מזהה הוא בבחינת כניעה לטרור. נכון, גם הם לא מסוגלים להבטיח
ביטחון אישי. אבל הם אחראים למצב ותגובתם מובנת.
זאת בניגוד לתגובת הרב הראשי, דוד לאו,
וכמה פוליטיקאים מהימין הישראלי. הם יצאו חוצץ נגד ההצעה. לשיטתם על כל יהודי
להפגין יהדותו בציבור. ולעשות זאת גם אם
הוא מסכן את נפשו. למען העיקרון מוכן לאו לקפח את חייהם של יהודים המתגוררים מחוץ
לישראל. פיקוח נפש? כנראה לא בדת המקובלת על הרב.
האם הרב, מסוגל להגן על המורה שנדקר
במארסיי? ממש לא. אבל לפטפט כיפתו לדעת הוא בהחלט יודע. ואם יהודי יידקר או ייפגע בדרך אחרת? הדרך למוות
רצופה בגאווה דתית.
מה שלמסתערבים מותר
מעניין. אותו רב ראשי ואותם פוליטיקאים
מהימין כלל לא הביעו עמדה הפגנתית שכזו עת הוקמה יחידת המסתערבים למשל. ביחידה הזו
היהודי הלוחם מוריד כיפה ועוטה כאפיה כדי להסתובב ללא פחד ברחובות ג'נין. למה מה
שמותר לחייל בישראל אסור על היהודי בצרפת? מדוע, כדי להגן על עצמו (ולתקוף את
הזולת הפלסטיני), מותר לחייל להסתערב ואילו ליהודי בצרפת אסור לעשות כן? תראו לאן
זה מגיע: לחייל עם נשק המסוגל להגן על עצמו מותר להתחפש. ליהודי נטול נשק – אסור!
יש צביעות גדולה מזו?
מה שלא מפריע למטה למלחמה בטרור במשרד
ראש הממשלה לייעץ למטיילים מחוץ לישראל: "לא רצוי להבליט את זהותכם הישראלית (בלבוש, בציוד,
בהתנהגות) כשאין הדבר הכרחי....הימנעו מויכוחים פוליטיים עם זרים
והתרחקו מהפגנות. הימנעו ככל האפשר מלהימצא בריכוז גדול
של ישראלים (בשדה התעופה, באתרי תיירות)."
בגדד כמשל
האם מאחורי הצביעות וההפקרות של חיי
יהודים יש גם פוליטיקה? אולי ראוי לחזור לסיפורי בגדד.
בתחילת שנות ה – 50' של המאה הקודמת
החלה הגירה של יהודים מעיראק לישראל. יהודי עיראק נחשבו לאליטה בעיני ראשי השלטון בישראל: גם משכילים בשיעור
גבוה ומה שלא פחות חשוב – עם צמרת עשירה.ואז החל טרור בתי הכנסת בבגדד. לימים נולד
הסיפור כי מי שעמד מאחורי הפיצוצים האלה היתה ....ישראל. לפי הסיפור יהודי עיראק
לא התלהבו מההגירה שהציונים ניסו לעודד. פצצות אחדות אמורות היו לשכנע. סיפור אמיתי?
המחלוקת לא נפתרה. ממשלת עיראק עצרה כמה יהודים שהואשמו בפיצוצים. ראש המוסד
בעיראק באותו הזמן הכחיש כל מעורבות. אבל לימים סיפר יהודי כי הניח פצצות אחרי
המעצרים כדי להוכיח שלא העצורים הם המפוצצים.
שיהודי חובש כיפה ימשוך אש במארסיי כדי לשכנע
יהודים להגר לישראל? האם זה באמת מופרך?
