על ממדי העוני אנו שומעים מדי שנה.
שיעור העוני די יציב – קצת פחות מחמישית
ממשקי הבית. אלא שאנחנו לא מודדים נכון.
בישראל נערכים סקרים שנתיים של הכנסות
משקי בית. כמובן שלא כולם מדווחים ומקור הנתונים הוא במדגם יחסית קטן של הלשכה
המרכזית לסטטיסטיקה.
לרשויות המס מידע משלהן אך הן נמנעות
מלשתף את הציבור במידע מפורט.
גם אם מקבלים שכל הדיווחים אמינים התמונה עדיין
חלקית ביותר. למה? כי אין אצלנו דיווחים על הון שנצבר. הנה שאלה: כמה מיליונרים יש
בישראל?
מאור מילגרום וגלעד בר לבב פירסמו לא
מכבר ממצאי מחקר שנערך ב"מכון לרפורמות מבניות". הממצאים חושפים תמונה מדהימה.
ראשית, לחדשות הטובות: מחצית מהמשפחות
בישראל הן מיליונריות. כלומר יש להם רכוש נטו – דירות, נדל"ן אחר, פנסיה,
מניות ושאר מרעין פיננסים – בסכום העולה על מיליון שקל.
שנית, לחדשות הרעות: למחצית מהמשפחות יש
פחות מזה. אם לפי מדדי ההכנסה השוטפת נמצא כי כ – 20% ממשקי הבית עניים, הרי לפי
מדד צבירת ההון קופץ שיעור משקי הבית העניים לשליש. ל – 20% ממשקי הבית יש או הון
שלילי או הון שקטן מ – 5,000 שקל.
שלישית, לחדשות הרעות עוד יותר. יש
מיליון ויש עוד. כאשר מסתכלים על הכנסה שוטפת העשירון העליון (10% בעלי ההכנסה
הגבוהה ביותר) מחזיק ב - 27% מההכנסה הלאומית. זו זוועה לכשעצמה. אבל כאשר מסתכלים
בכמה הון מחזיק העשירון הזה מגיעים ל – 51%. כל משק בית בעשירון העליון מחזיק
בממוצע בהון של 10 מיליון שקל – פי עשרה מההון של משפחה שבאמצע הסולם.
אי שיוויון בין מיליונרים
זה הכסף הקטן. הפערים בעשירון העליון הם
המדהימים. כמעט מחצית מההון של העשירון יושב לבטח בחיקו של המאיון העליון. שם
(25,000 משקי הבית) כל משק בית יושב על 50 מיליון בממוצע. באלפיון העליון (2,500
משפחות) מדובר על בערך 250 מיליון למשפחה . וב 500 המשפחות העשירות ביותר נראה כי מדובר ב- 400
מיליון לכל אחת.
אז מה?
התוהה למה חצי מהמשפחות עדיין שולחות את
ילדיהן לצבא יצדק. אין להם בכלל צ'אנס בחברה שכך מחלקת את רכושה.
אבל בנוסף לכאבי הלב על חברה שמתפוררת יש
פה עניין קטן של מיסוי.
פעם היה בארץ מס רכוש. עד שבאו חכמי
הכלכלה והסבירו כי המס לא הוגן. מדוע? כי הוא מחייב בעלי רכוש לשלם עבור הון שאפשר
ואינו ממומש. צריך לחכות, המשיכו בהסברים, עד שבעל הרכוש ימכור – ואז לתפוס אותו.
זה נחמד ומס רווחי הון מטפל בזה. אבל מה
עם רכוש שאינו ממומש? רכוש שאותו מעביר בעל הרכוש לילדיו. אלא שבהעדר מס עיזבון
נעשית כאן העברת הון פטורה ממס. הגיוני? לא ממש. מוסרי? ממש לא.
עכשיו מסבירים חכמי הכלכלה שאי אפשר
לגבות מס עיזבון. למה? כי העשירים יורישו את רכושם כמתנות לילדים בטרם מותם וכך יעקפו את המס.
מה הפתרון? להטיל מס רכוש. ומי שרוצה
יוכל לדחות את תשלום המס עד למועד שהרכוש יועבר הלאה (במכירה, מתנה ועיזבון). וכך
כל העברת בעלות תיתפס ותמוסה במצטבר.
הגיוני? כן. מוסרי? בהחלט.
מה שמסביר למה אין את זה, ולמה לצד
2,500 משפחות של מאות מיליונים יש כחצי מיליון משפחות עם נכסים אפסיים.
(פורסם ב"ידיעות
אחרונות" ב – 19.1.2016)
