הבה נדמיין שהומצאה גלולה שעלותה
100,000 שקל ומי שצורך אותה גובהו צומח ב –
5 סנטימטר. ברור שהיא תסייע למי שנמוכים במיוחד. אבל האם נער בן 16 שגובהו 210
סנטימטר והמשחק כדורסל ירצה בגלולה? כאן זה מתחיל להיות מסובך. כי אולי הוא ירוויח
משהו לתקופה קצרה, אבל בגיל 28 כשיפרוש – הוא לא יעבור בדלת.
עצב גדול שטף את הכלכלנים לא מכבר כאשר הלשכה
המרכזית לסטטיסטיקה פירסמה אומדן לצמיחת המשק ב – 2015. המשק גדל ב – 2.4% פי 4
מיפן וכמעט פי 2 מגרמניה ובשיעור דומה לבריטניה. אבל אם מחשבים את קצב הצמיחה לנפש
מקבלים 0.3% וזה מספר נורא מעציב, מתברר.
כלכלנים הם מסוג האנשים שייקנו את
הגלולה המגביהה ללא הגבלה. כולם רוצים לצמוח. רק מעטים שואלים את עצמם מה יקרה אם
לא נעבור בדלת?
האם יש גובה מירבי לדלת הכלכלית?
הסינים חושבים שאין דבר כזה. סין צומחת בשיעור
שנתי של 7-10 זה שני עשורים. עד לפני חמש שנים זה עבר בשלום. אבל אז התגלה הפנ'צר.
בימים אלה החליטה עיריית ביג'ינג להגביל תנועת מכוניות. לא בגלל מחסור בדלק אלא
בגלל שימוש יתר בו שגורם לזיהום עד כי מסוכן להסתובב שם. התושבים מגיפים את
החלונות ורוכשים ציוד ביתי לטיהור אוויר. זיהום, מתברר, משמש כדלת שבה הצמיחה
המהירה תקעה אותם.
2 מכוניות למשפחה
בישראל היום יש בממוצע מכונית לכל
משפחה. הבה נצמח כתאוות הכלכלנים ויהיו 2 מכוניות לכל משפחה. ומכיוון שיש אצלנו גז
טבעי (אבל הצינור המוביל ייסתם בקרוב) נעזוב את הזיהום ונתמקד בצפיפות – בגודש
בכבישים. כמה זמן נדרש היום להגיע ממודיעין לתל אביב או לירושלים בשעה 8 בבוקר?
תשלשו את הזמן ועדיין תקבלו תוצאה אופטימית בהתחשב בתרחיש של הכפלת מספר המכוניות.
גם אם נרחיב את הכבישים לשישה נתיבים בכל כיוון הפקק בקיבוץ גלויות וממוצא מזרחה
יהיה הדלת הישראלית שתתקע את התנועה בישראל.
נחזור לזיהום. ישראל מחויבת לצמצום
פליטת מזהמים. על מקומות עבודה לא נוותר. על חשמל לא נוותר. מה כן? ברור שמכוניות
פרטיות, אבל לא משאיות, למשל, הן בעדיפות ראשונה. גם מזהמות וגם גודשות בפקקים.
ומה אנחנו עושים למען המחויבות הבינלאומית וטיב החיים? שום כלום של ממש. הממשלה
נהנית מכספי המסים על מכוניות ועל בנזין וסולר – ואנחנו נחנקים לאט בפקקים. מה שלא
הפריע לראש ההמשלה להתעקש לטוס לפריז לכנס האקלים ולהתחייב שוב, בשמנו, שנתנהג בסדר.
נתנהג? בסדר?
זדון הצמיחה
לכאורה מדובר ברשלנות שלטונית מקובלת.
נתניהו גם הבטיח ביטחון אישי. אז הבטיח. ישראל כץ הבטיח להוריד תאונות הדרכים. אז
הבטיח. אלא שלרשלנות התרגלנו ובשלה מתעלמים מהזדון הכלכלני.
וכך זה עובד: הכלכלנים המקצועיים
מסבירים כי מטרתנו היא להעלות את רמת החיים. ומי לא רוצה לצמוח בעניין הזה? אבל
כשהם מדברים על צמיחה הם משתמשים בממוצע. ומה יהיה על רוב האנשים שלא רואים צמיחה
זה עשור? התשובה הכלכלנית היא שיותר צמיחה
תחלחל כלפי מטה ותניב הכנסה גם לרוב הדומם ולא רק למאון הדוהר. Trickle down הוא הביטוי האנגלי למשאלת הלב
הזו.
אבל בגלל שמבטיחים שיהיה יותר טוב
בממוצע נמנעים מהתחלקות הצמיחה בין התושבים, ובמיוחד לשני השלישים החיים מהממוצע
בהכנסה ומטה. וכך השאלה החברתית המעניינת ביותר נדחקת לשוליים.
בשם הצמיחה.
(פורסם ב"ידיעות
אחרונות" ב – 5.1.2016)
