14 במרץ 2015

הפרשות בבנק


בעת האחרונה עמוסה התקשורת הכלכלית בענייני הפרשות. עניין פיקנטי שראשיתו בעבירה וסופו, כמקובל, בבונוסים של נצרכים.
וזה סיפור המעשה: בנקים ישראלים מצאו להם תעסוקה שעל גבול הפלילי אם לא מעבר לגבול הזה. בעבר היו אלה בעיקר יהודים שביקשו להבריח כספים ממדינות דרום אמריקה ודרום אפריקה ומצאו בבנקים הישראלים מקום מסתור מפני חוקים האוסרים עניינים שכאלה. הבנקים הישראליים, איך לא, נהגו כך מטעמי ציונות טהורים: יישוב הארץ, שימון כלכלתה. וגם - בונוס לבכירים.

למה להסתפק בעבריינים בני הלאום היהודי, תהו מנהלינו הנמרצים? וכך הרחיבו כמה בנקים  את העסק. הפעם ההברחה של הכסף היתה בהמנעות מתשלום מס, בעיקר מס בארה"ב. העסק דפק כמו שעון, הרווחים תפחו. וגם בונוס – לבכירים.

אלא שלפני כמה שנים קרה אסון. לשלטונות המס האמריקאים נמאס מהחיסיון שהטילו שלטונות שוויץ והבנקים שם על בעלי פיקדונות. הם הפעילו לחץ כבד ולבסוף שוויץ נכנעה. במקביל נמצאו עובדים בבנקים בשוויץ ששאבו  מידע ממאגרי הבנקים ומסרו אותו למעוניינים. וכך לפני כמה שבועות למדנו, בין השאר, על הישראלים שהחזיקו בסניף בנק אחד כ- 10 מיליארד דולר. חלק לבטח חוקי ומוצהר. חלק, סביר לשער, לא כל כך.

מי שילם את הקנס?

מס ההכנסה האמריקאי למד על תרגיל המס של בנק לאומי ובמהלך הלימוד מצאו החוקרים שהבנק לא הסתפק בהעלמת מס של אזרחים אמריקאים שהפקידו כספם בבטוחה הציונית. הם מחזיקים בעדויות שהבנק היה שותף לעבירה.

וכך הלכו חוקרי המס שם אל הנהלת הבנק הישראלי ותהו על פשר העניין. משהתברר להנהלת בנק לאומי שתפסו אותה על חם ביקשה להגיע לפשרה: "נשלם קנס אמרו המנהלים, ואל תתבעו אותנו".

נשלם, חשוב תמיד לזכור כאשר מדובר בצמרת, היא מילה מטעה. זה כמו החשמלאי שעבד ביום כיפור. המנהלים לא משלמים. מי שמשלם הם מחזיקי מניות בבנק לאומי – רוב רובם של תושבי ישראל שכספי הפנסיה שלהם מושקעים גם בנכס החביב הזה.

וכך בנק לאומי שילם יותר ממיליארד שקל לאמריקאים במטרה לנקות את המנהלים מעוולותיהם.

המפקח מתערב

אצלנו, אמר לעצמו המפקח על הבנקים, קשה להניח שבנק לאומי הוא יחיד. לפיכך הורה דוד זקן לבנק הפועלים ולבנק המזרחי "להפריש" כמה מאות מיליונים. ומכאן הדיון התקשורתי באותן הפרשות.

למה זה חשוב? כי הפרשות, בלשון בנקאית, משמעו  לרשום הפסד חשבונאי. ואם רושמים הפסד אז יש פחות רווח. ואם יש פחות רווח – יש פחות בונוס. לבכירים.

אלה לא אהבו את ההפרשות הכפויות האלה. בנק הפועלם פירסם הודעה ולפיה "לא היתה הצדקה להפרשה. מצבנו טוב יותר מלאומי והמזרחי". אולי כן, אולי לא. אבל הבונוס אמור לקטון.

מערכת החשבונאות של בנק הוא עניין שרק רלוונטי לאותם בונוסים, ולפרנסת רואי חשבון. מבחינת יכולת הבנק לעמוד בהתחייבויותיו כלפי המפקידים – החשבונאות חסרת כל ערך. אם מאית מכלל המפקידים בבנק דיסקונט ימשכו את כספם – הבנק יתמוטט גם אם בספריו רשום רווח עתק.

אם כך, מדוע המפקח על הבנקים מתעקש על "הפרשות"? כי זאת שיטתו לומר "נו,נו,נו" לבכירי הבנקאות שכנראה חטאו, ובגדול.

יש, מר זקן, שיטה הרבה יותר מוצלחת לחנך בנקאים. מאחר וחשבונאות בבנקים נטולת כל ערך ליציבות העסק, תמנע לחלוטין תשלומי בונוסים. יתכבד מנהל בנק, שממילא נשען על בנק ישראל למקרה שיתעורר צורך, ויסתפק בשכר. וזהו.
(פורסם ב"ידיעות אחרונות" ב 10.3.2015)