הנה לכם משהו על טיבו של השמאל בישראל.
שבועות מתכתשים עובדי כימיקלים לישראל עם הנהלת התאגיד על רקע פיטורי עובדים שלדעת
ההנהלה נדרשים ל"התייעלות". הרבה פוליטיקאים הסתובבו בדרום הארץ והביעו
תמיכה בעובדים. ראש הממשלה, כהרגלו, הטעה את העובדים לחשוב כי תופעל "מניית
הזהב" למניעת הפיטורים. כאילו אותה מנייה מאפשרת מעורבות כזו.
והנה בית הדין הארצי לעבודה הביא את
הניצים להסכמה – פשרה בלשונו – ולפיה הפיטורים יוקפאו והשביתה המתוכננת תתבטל למשך
שבועיים, וכל הפוליטיקאים נעלמו. ונאלמו. בעיקר אנשי השמאל לכאורה, ששכחו להתקומם.
מרגע שסכסוך עבודה מגיע לבית הדין לעבודה
נרמסת זכות השביתה. כבר שנים שבית הדין פוסק בפועל ששביתה היא עבירה שיש למונעה.
למה עבירה? למה קפיטליזם חזירי! בישראל של העשור האחרון אין באמת מאבקי עובדים מכל
סוג שהוא. ברגע שמאבק מגיע לכדי שביתה, המעסיק אץ רץ לבית הדין לעבודה וזה מצידו
מנסה לפשר, תמיד בשיטה של מניעת שביתה.
לתהליך הקבוע הזה יש שתי תוצאות:
האחת, פגיעה יסודית של בית הדין בזכות השביתה של
העובדים. אפשר להבין מעסיקים שלא אוהבים עובדים שובתים. אז מה? הם גם לא אוהבים
מתחרים. האם איזה שהוא בית משפט בישראל יאסור על פלוני לפתוח חנות ירקות מתחרה ליד
ירקן ותיק? אבל בית הדין לעבודה מרשה לעצמו להתערב בכל סכסוך המובא לפניו כאשר
כמעט תמיד התובע הוא מעסיק שמבקש לאסור על העובדים לשבות. ואם יש זכות שביתה – מה
לבית הדין להתערב?
מה גם שבממשלה יש "ממונה על יחסי
עבודה". הממונה הוא חלק ממשרד הכלכלה
ולצידו עובדים שכל תפקידם לפשר בין מעסיקים לעובדים. כנראה ששופטי בית הדין לעבודה
מתקנאים בפקיד הממונה על הפישור – והחליטו
לסלק אותו מתפקידו. כמובן ששר הכלכלה, נציג מובהק של המעסיקים לא מתערב.
ל"ממונה" אין יכולת למנוע שביתה, לבית הדין – יש. וכך, גם הדרג הפוליטי מפקיר את זכות היסוד בידי קומץ
שופטים שהשתן עלה להם לראש והם מפקיעים את זכות השביתה של העובדים.
השניה, לתהליך הזה יש השלכה קשה על
יחסי עבודה: מעסיקים ועובדים יודעים שאי אפשר לגמור מו"מ בלי בית משפט. נוצר
כאן מצב שבו מעסיק יודע שאין לו כל סיבה להתדיין עם עובדיו, כי בית המשפט שלל מהם למעשה
את זכות השביתה. מול הירקן החדש, נדרש הירקן הישן למצוא פתרון מיידי. מול עובדים?
קדחת.
שתיקת השמאל
בפועל בית הדין לעבודה הפך עצמו לזרוע
של מעסיקים וחלק מהטרטור שאירגוני עובדים צריכים לעבור בטרם יוכלו ליהנות מזכות
היסוד: זכות השביתה. זכות השביתה, לפי בית הדין לעבודה, היא זכות מותנית. מותנית בהסכמת
בית המשפט. מאיפה זה צמח?
והשמאל שותק. אפילו ההסתדרות שותקת.
כשחושבים על זה, נוח להם, לראשי ההסתדרות,
שמישהו מסיר מהם אחריות לשביתה. הם, כתוצאה מכך, תמיד מאשרים לעובדים לשבות (שביתה
חוקית רק אם הוכרזה על ידי ארגון יציג) מתוך ידיעה שממילא בית הדין ייקבע אחרת. אילו
בית הדין לא היה מתערב – היתה ההסתדרות נדרשת לשקול כל החלטה על אישור שביתה.
היום עובדים שם על אוטומט.
ההסתדרות אף פעם לא היתה שמאל של ממש.
רק סמולבלוף. אבל יש שתי מפלגות שמתהדרות בשמאליותן: חד"ש ומרצ. איפה הן?
נעלמו ונאלמו.
