17 במרץ 2015

מכתב לנשיא



בוקר טוב רובי ריבלין.

היום יהיה עבורך היום השקט ביותר בשנה הקרובה. רק בעשר בערב, כשיתפרסמו הסקרים, תתחיל המהומה. ייקח עוד כמה שעות עד שיהיו תוצאות אמת. למחרת ובמשך כמה שבועות המהומה תתעצם.

לשקט של הבוקר מתלווה החלטה קצת בעייתית, מבחינתך. למי להצביע? בנימין נתניהו האכיל אותך מרורים. גם כאשר הדיח אותך מתפקיד יו"ר הכנסת. וגם כאשר ניסה למנוע, כמעט בכל דרך, את בחירתך לנשיא. ברור שאישית אתה מחבב ומעריך את נתניהו לפחות כפי שהוא מעריך ומחבב אותך. אבל גם המפלגה שבראשה הוא עומד לא ממש עמדה לצדך והשלימה עם  המוסיקה שניגן בעת התנכלותו המתמשכת. בעצם אתה יודע שהמפלגה תקועה בקיפאון מחשבתי ומעשי. היא עסוקה בלהלך  אימים ולא מעוררת תקווה. שמחה אין שם אלא לאיד.


ברור שלא תצביע ל"עבודה" לסוגיה. אמנם נתניהו, לטענת ציפי לבני, הסכים, במסמך מולכו, לוותר לפלסטינים יותר מהמחנה הציוני אבל מפלגת העבודה היא לא כוס התה שלך. כל מה שהמפלגה מייצגת זר לך. אתה לא שם.

הליצן במרכז הוא באמת מוצלח. תראה איך הצליח להפוך, לבטח בעיני עצמו, משר אוצר לא חשוב למבקר כלכלי של הממשלה שבה כיהן. ידוע שאתה אוהב צחוקים, אבל ליצנות שכזו היא לא מצחיקה. לא בחיים האמיתיים.

בנט או כחלון

כאיש ימין יש לך שתי חלופות: בנט וכחלון. חבורת הרבנים השולטת בבנט עם הטון המשיחי והזילזול בחיי אדם ובזכויות אדם היא ממש לא אתה. בעיקר כאשר בצד ניצב ליכודניק אמיתי, שמצהיר כי בגין הוא אלילו, וקוראים לו כחלון.

אתה יודע שכחלון הוא קשקשן. מהפכת הסלולר שעליה הוא מצביע בגאווה קרתה כמעט בכל מדינה מערבית – וכחלון לא היה  שם. בכל העולם מחירי הסלולר נפלו. כחלון היה שולי בסיפור. חוכמת הכלכלה החופשית שלו היא סיסמא ריקה במדינה שיש בה אמנם כעשרים בנקים, אבל רק שניים שיש להם השפעה ממשית. במשרד הרווחה הוא לא עשה דבר. בקיצור: מציאה הוא לא, אבל הוא ליכודניק ובבחירות מצביעים עבור הגרוע פחות. ולשיטתך – זה כחלון.

טוב, הצבעת, הצטלמת עם המעטפה ואתה פנוי עתה למנגל קולרבי וסלק ולמעט מחשבה מה יהיה מחר ומחרתיים.
כולם תוהים על מי תטיל את הרכבת הממשלה. ואכן זה כאב הראש שלך בשבועות הקרובים. בוז'י וביבי – המתחרים הגדולים – יטרטרו לך, תלוי בתוצאות, שראוי שתבחר בראש המפלגה הגדולה או במפלגה הגדולה בגוש הגדול. אבל כפוליטיקאי משופשף אתה יודע שלא הגודל קובע: לא במפלגה ולא בתוך הגוש.

המרכיב האולטימטיבי

 מהרגע הראשון ועד היום בבוקר כולם מסכימים פחות או יותר שחמישה מנדטים לכאן או לשם לא משנים את התמונה הדי עקבית ולפיה מי שיקבע את ראש הממשלה הבא הוא משה כחלון.

איך זה קרה?

לפיד שמצא עצמו עם סקרים שנתנו לו תריסר מנדטים עשה תפנית והחל לקלל את הממשלה שהיה מאדריכליה (יחד עם בנט) לפני שנתיים. בכך  מיצב עצמו ליד המחנה הציוני. נתניהו כבר הבטיח לחרדים על גווניהם שיבטל את חוקי ה"כאילו גיוס" שלפיד יזם עם בנט ובכך ניטרל את היכולת הן של בוז'י והן של לפיד לתת לחרדים הישג גדול יותר. מה שמשאיר את ההחלטה על הרכב הממשלה הבאה למשה כחלון.

אז תן לו להרכיב אותה. הכי פשוט והכי נכון.

(פורסם ב"ידיעות אחרונות" ב – 17.3.2015)